אולי אתה מכיר את היצירות הבארוקיות של ז'אן-פיליפ רמו, את העיבודים הרומנטיים של ז'אק אופנבך, או את היצירות האימפרסיוניסטיות של קלוד דבוסי, כולם מלחינים צרפתים גדולים מההיסטוריה. אבל מה עם יוצרי המוסיקה הקלאסית שחיים ועובדים כיום? למטה תוכלו להאזין לעשרה מהמלחינים העכשוויים הנחשבים ביותר בצרפת.
קלוד בולינג
נולד בקאן בשנת 1930, ובולינג למד בקונסרבטוריון של ניס לפני שעבר לפריז. ילד פלא, ניגן בפסנתר ג'אז במקצועיות עד גיל 14. כשהוא מעדיף את הבובופ על פני האוונגרד, בולינג היה חלק אינטגראלי מהתחדשות הג'אז המסורתית בשנות השישים. בקריירה שלו הוא גם רשם את המוזיקה בלמעלה ממאה תמונות קולנוע והתפרסם בזכות שיתופי הפעולה שלו עם מוזיקאים אחרים כמו סוויטה לחליל ושלישיית פסנתר הג'אז עם ז'אן-פייר רמפל והמחוות שלו לגדולים כמו Django Reinhardt.
אליאן ראדיג
רדיגי, יליד מחוז Les Halles של פריז בשנת 1932, הפך בתחילת שנות ה -50 לתלמידו של פייר שפר, המקור התיאורטי של קונצרט המוזיקה. במהלך שנות השישים היא פיתחה את סגנון ההרכב האלקטרוני שלה קרוב יותר למינימליסטים של ניו יורק. לאחר הופעה ב 1974 במכללת מילס בקליפורניה, ראדיג 'התוודע לתרגול המדיטטיבי של הבודהיזם הטיבטי. עד מהרה התגיירה לדת, שהשפיעה מאוד על יצירתה, במיוחד יצירת המופת שלה טרילוגי דה לה מורט. L'Ile Re-sonante, משנת 2000, היא העבודה האלקטרונית האחרונה שלה לפני שהיא עוברת לעבודות עבור מכשירים אקוסטיים.
איב פרינס
פרינס הצטיין במהלך לימודי הפסנתר שלו במפקח הלאומי בקונסרבטוריון דה מוסיקה דה פריז, וזכה במספר פרסים בתקופתו בבית הספר. עם זאת, מפגש עם הכנר, המנצח והמלחין האיטלקי האגדי בסוף שנות השישים שכנע אותו שעליו להקדיש את עצמו לניצוח. הקריירה הזו ראתה אותו בתפקידים יוקרתיים בהולנד ובצרפת. עד כה הוא חיבר קטלוג של למעלה מארבעים יצירות, המציג את שפתו הדרמטית הייחודית ואת חזונו הלירי של המוזיקה, ובשנים האחרונות החל להופיע שוב כפסנתרן.
גילברט איימי
מאז זמנו בקונסרבטוריון דה פריז, איימי עבדה והושפעה מכמה מהשמות הגדולים ביותר במוזיקה הקלאסית הצרפתית של המאה העשרים ובהם אוליבייה מסיאן, דריוס מילחוד ופייר בולז, שבניהולו הלחין את סונטת הפסנתר שלו. הקומפוזיציות של איימי זכו בו בפרסים רבים, כולל הגרנד פרי הלאומי דה לה מוסיקה בשנת 1979, הגרנד פרי של SACEM בשנת 1983, הגרנד פרי מחזמר של העיר פריז ב -1986, והפריקס של נשיא הרפובליקה מארה"ב האקדמיה צ'רלס קרוס בשנת 1987.
ז'אן-פייר לגוואי
Leguay, יליד 1939 ב דיז'ון, הוא האורגן הצרפתי הבולט בדורו. בגיל 22 נכנס לתפקיד אורגן אורגני בקתדרלת נוטר-דה-שאנז בפריס, תפקיד אותו מילא במשך 23 שנים לפני שמונה לאותו תפקיד בקתדרלת נוטר-דה-פריז. לגוואי, הידוע ביצירותיו ברחבי אירופה, צפון אמריקה ואסיה, חיבר מעל 70 יצירות להרכבים אינסטרומנטליים וקוליים שונים, שכולם בוחנים את 'אלכימיית הצליל'. ב- 1 בינואר, 2013, הוא נעשה שברייה דה לה ליגיון ד'ונור.
ג'רארד גריסי
יליד בלפורט בצפון מזרח צרפת בשנת 1946, למד גריסי לראשונה בקונסרבטוריון טרוסינגן בגרמניה לפני שנכנס לקונסרבטואר דה פריז, שם זכה בפרסים על ליווי פסנתר, הרמוניה, נקודת נגד, פוגה וקומפוזיציה. הצלחתו המשיכה לאורך הקריירה שלו, והציגה מינויים מבוקשים בקונסרבטוריונים ואוניברסיטאות באירופה ובארצות הברית. לפני מותו הפתאומי ממפרצת שברעה בשנת 1998, הוא אמר על מוזיקאים ש"המודל שלנו הוא קול לא ספרות, צליל לא מתמטיקה, צליל לא תיאטרון, אומנות חזותית, פיסיקה קוונטית, גאולוגיה, אסטרולוגיה או דיקור."
טריסטן מורייל
בניגוד לרוב המלחינים ברשימה זו, מורייל עקב אחר לימודי אוניברסיטאות מחוץ לעולם המוזיקה, במקום להתמקד בערבית ובכלכלה. רק לאחר מכן הוא נכנס לקונסרבטוריון דה פריז כדי ללמוד קומפוזיציה אצל אוליביה מסיאן. במהלך שנות התשעים הוא לימד מוזיקת מחשבים וקומפוזיציה ב- IRCAM בפריס וסייע בפיתוח תוכנת הרכב טלאים. בעקבות זאת עבר לאוניברסיטת קולומביה בניו יורק. יחד עם גריזי זוכה לזכותו בהמצאת הטכניקה 'ספקטרלית' של קומפוזיציה בשנות השבעים, המשלבת ייצוג סונוגרפי וניתוח מתמטי בקבלת ההחלטות.
ז'ואל-פרנסואה דורנד
דורנד, יליד אורליאן בשנת 1954, למד מתמטיקה, חינוך למוזיקה ופסנתר בפריס לפני שלמד קורסים בקומפוזיציה בגרמניה, ארצות הברית ואייקס-אן-פרובנס. מאז 1991 הוא מבוסס באוניברסיטת וושינגטון, שם הוא משמש כיום כפרופסור לקומפוזיציה, יו"ר תוכנית הקומפוזיציה ומנהל חבר של בית הספר למוזיקה. בנוסף להוראה והלחנה, דורנד מעצב ומייצר טנדרים חדישים לנגני תקליטים מאז 2009.
פסקל דוסאפין
המוזיקה של דוסאפין, אף בהשראת אדגרד ורזה ואאניס קסנאקיס, כמו גם אלמנטים של ג'אז ומוזיקה עממית צרפתית, היא בקטגוריה משלה, המובחנת על ידי המיקרו-טונאליות, המתח והאנרגיה שלה. הוא מסרב להשתמש באלקטרוניקה וכלי הקשה מלבד טימפאני, ועד 1997, לא היה משתמש בפסנתר ביצירותיו למרות שהיה פסנתרן ג'אז מושלם. דוסאפין חיבר קטלוג נרחב של סולו, קאמרית, תזמורתית, קולית, יצירות מקהלות ואופרות. הוא זכה בפרסים רבים, לאחרונה פרס דן דוד בסך מיליון דולר למחקר חדשני ובינתחומי בשנת 2007.
