מעורער, מרשים, מאתגר פסיכולוגי, שנוי במחלוקת, מרתק, ייחודי. שמות תואר אלה רק מתחילים לתאר את סרטיו המורכבים של לארס פון טרייר. הבמאי יליד דנמרק מנצל את ההזדמנות להתנסות ולהתמרד בקונבנציונאלי עם רעיונות ופרויקטים חדשים בכל אחד מסרטיו. בין אם הוא משתמש במצלמה דיגיטלית רגילה או בתפאורה הגרועה ביותר בכדור הארץ, ובין אם הוא משתמש באלמנטים של העל טבעי או שומר על מערכת אמיתית לחלוטין, טרייר מאתגר את עצמו לאתגר את העולם.
לארס פון טרייר © זיבי / WikiCommons
אירופה (1991)
סרטו התיאטרלי השלישי של פון טרייר בטרילוגיית אירופה נקבע זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם השנייה, בעקבות סיפורו של צעיר אמריקאי המקווה להביא אושר לגרמניה. הוא מוצא את עצמו מאוהב בפאם פטלה ונקלע לקנוניה פרו-נאצית. אבל כמו תמיד פון טרייר לא נתן לסרט להתפתח באופן הצפוי, כשהוא מתקרב אליו בסגנון ניסיוני. לצילומים שהם בעיקר שחור-לבן אך רואים הצצות צבע יש תחושה סוריאליסטית מעורערת כלפיהם, שלעתים קרובות היא חלק מסרטיו של פון טרייר, המודגשת על ידי השימוש התכוף שלו בהקרנה אחורית.
מהטרילוגיה 'אירופה' © bswise / Flickr
נימפומני
אין התרחקות מסצנות הסקס המפורשות בנמפומניאק. עם זאת, מעבר לרגעים הבלתי נוחים והנצחניים האלה הוא פרשנות מורכבת על קיום יחסי מין, אהבה, ייסורים והחלטות. הסרט עוקב אחרי אישה בשם ג'ו, שאחרי שנים רבות של יחסי מין אינטנסיביים ותכופים איבדה את התיאבון המיני שלה בהמה. היא מספרת את החוויות שלה בכנות ואנחנו רואים שהיא למעשה לא שונה מכולם. הסיפור המדכא והמעוות במקצת הוא סיפור של מחלוקת וייאוש גס - יצירת מופת עוצמתית, דרכה פול טרייר פולש ומטיל ספק בפינות העמוקות ביותר של התבונה והרגשות האנושיים.
נימפומני © מרטין פולסקי / פליקר
מלנכוליה
סרטו של לארס פון טרייר מלנכוליה הוא סרט עם מגע אישי יותר משאר היצירות שלו. סוף העולם מוכרז ושתי אחיות, אחת מהן מתחתנת באותה תקופה, נאלצות להשלים אחת עם השנייה למרות החיכוך ביניהן. אחד מהם הופך להיות קטטוני כמעט עם מצוקה פסיכולוגית ואילו השני מנסה להחזיק אותו יחד כדי להתכונן לאסון הקרב. על סמך חוויותיו הנלחמות בדיכאון לטווח הארוך, הסרט הזה מראה שמי שנאבק ביותר עם בעיות בריאות הנפש הוא לפעמים הכוח המרגיע החזק ביותר עבור אחרים כאשר העולם מתרסק בצורה פיגורטיבית, או כפי שקורה בסרט זה, תרתי משמע.
מלנכוליה © אמיליאנו / פליקר
הממלכה
הממלכה החלה כמיני-סדרה בטלוויזיה שהפכה כל כך פופולרית שהפכה לסרט באורך חמש שעות לציבור דובר האנגלית ובדרך כלל קוראים לו ריגט. זהו סרט מרתק בו האי-טבעי מתמזג עם דרמת בית חולים ותופעות אנושיות ביזאריות. פון טרייר משתמש בהומור הרעוע הידוע שלו דרך הופעתם של מדיחי כלים עם תסמונת דאון, שקיימים את הדיונים המעמיקים ביותר על ההתרחשויות המוזרות בבית החולים. ממלכת מאוד מעוררת מחלוקת, הורסת את הרציונליות של המדע, והיא מבוא טוב לסגנונו האישי של פון טרייר.
רקדן בחושך
עם חילוקי דעות משמעותיים שמתפרצים לעיתים קרובות בין הבמאי לשחקנית הראשית Björk, עשיית הסרט הזה היא דוגמא נוספת למאבק בו יכולים להוביל למצוינות. רקדנית בחושך, שזכתה ב"פלאם ד'אור "בפסטיבל קאן, היא דרמה מוזיקלית המספרת את סיפורו של עולה צ'כי, שמתעוור, ובנה נודד לאמריקה. צולם באמצעות מצלמות דיגיטליות ידניות, Dancer in the Dark מתייחס מדי פעם לסגנון הדוגמה 95 הקודם שלו, המציג את הסיפור באור שקרוב מדי לחיים האמיתיים לנוחיות, מה שהופך את הסוף האכזרי להרסני יותר.
אנטיכריסט
עוד אחד מהניסויים העוצמתיים של פון טרייר הוא Antichrist, סרט אימה בו מותו של ילד גורם לאב לחוות חזיונות מוזרים והאם הופכת לאלימה מינית. האכזריות, המום והטראומה הפסיכולוגית הם השולט בסרט האימתני הזה, שנעשה בתקופה בה הבמאי לא התאושש לחלוטין מדיכאון. זה הוקרן בבכורה בפסטיבל קאן בשנת 2009, בו זכתה שארלוט גיינסבורג בפרס השחקנית הטובה ביותר, והסרט הפך למקור מחלוקת בקרב מבקרים וצופים, שלא חלקו על מידת השבחים שיש לתת לתוכן, אף כי מעולם לא הטילו ספק ב הכישרון של הבמאי.
אנטיכריסט מאת לארס פון טרייר © קריסטל ג'קס / פליקר
שובר גלים
לעתים קרובות נצפה כסרט הטוב ביותר של פון טרייר אי פעם, שובר הגלים זוכה לשבחים לא רק בגלל המיומנות של הצילומים, אלא גם על הביצועים המצטיינים של השחקנית הראשית אמילי ווטסון. זהו סרט נוסף שהושפע מהריאליזם הגולמי של דוגמה 95, אם כי שוב לא עומד בכללי הסגנון ההוא. שוברים את הגלים עוקבת אחר אישה דתייה שבעלה נותר נכה לאחר תאונה, ומפציר בה לחפש סיפוק מיני על ידי קיום יחסי מין עם גברים אחרים. השאלות סביב מין, דת וייאוש, כמו ברבים מסרטיו של פון טרייר, בהחלט מעוררות מחשבה.
נויסט פוינט © מרצ'לו / פליקר
