ויטולד גומברוביץ 'הוא סופר ואייקון ספרותי מהמאה העשרים בפולין שיצירותיו מאתגרות את המשטרים שכבשו את המדינה. אנו בוחנים את חייו ואת עבודתו של המאסטר הספרותי הגדול.
ויטולד גומברוביץ 'תואר כסופר הסופרים האולטימטיבי, כשהמחשבה שמאחורי יצירתו קושרת אותו לפילוסופים רולנד בארת' וז'אן פול סארטר. פנטסטי ואבסורדי עם קשרים חזקים לאקזיסטנציאליזם, סטרוקטורליזם וסאטירה. הוא זכה לאהדה על ידי מילאן קונדרה כאחד הסופרים הגדולים של המאה העשרים ואחד המעמיקים ביותר שלו על ידי ג'ון אודיצה. אנטי-לאומני עם תובנה פסיכולוגית עמוקה, שואל את עבודתו ותוקף את רעיונותינו לתרבות, לצורה, לאותנטיות אמיתית ולספרות עצמה. בשנת 2004 חגגה מולדתו פולין את חייו ועבודתו בכך שהכריזה עליהם כשנה של גומברוביץ ', ובכל זאת הוא עדיין לא מוכר ברובו במערב כשאדם מחשיב את הערכתו הגבוהה של יצירותיו, קשה להבין את האנונימיות היחסית שלו. האם הקוראים התרחקו מצורת המודרניזם האידיוזינקרטי במיוחד של גומברוביץ '? האם ההתקפות שלו על התרבות מנוכרות? או שזה משהו שאבד בתרגום?
חייו ופועלו של ויטולד גומברוביץ '
גומברוביץ 'נולד בשנת 1904 בפולין הקונגרס, שהיה אז בשליטת הצארים הרוסים. כמו רבים מגדולי המאה הקודמת, גם חייו נגעו במלחמה וגלות. לאחר שעזב בתחילה את פולין לדרום אמריקה על סיפון שיט פולני, גומברוביץ 'ימצא את עצמו בסופו של דבר תקוע בבירת ארגנטינה של בואנוס איירס, ללא כסף וללא אחיזה בספרדית. כשהם עלו על הסיפון, פלשו הנאצים לפולין ובהמשך הקומוניסטים הסובייטים יבואו בעקבותיהם. גומברוביץ 'היה מבלה את שלושים השנים הבאות לחייו כגלות, ראשית בבואנוס איירס, שם שהה קרוב לעשרים וחמש שנים, ואז לבסוף בצרפת, לאחר כישוף קצר במערב גרמניה הישנה. לפני גלות זו החל גומברוביץ 'כבר בקריירה ספרותית מבטיחה שכללה את אוסף הסיפורים הקצרים זיכרונות של תקופת אי-בגרות (1933) ופרדידורקה (1937). שני הפרקים הראשונים של פוספסט הופיעו גם הם, תחת שם הבדוי זדיסלב ניאוויסקי. במקור שלמד משפטים וזכה בתואר שני באוניברסיטת ורשה, נסע גומברוביץ 'לפריס כדי להמשיך בלימודיו. הוא חזר לביתו בחיפוש אחר עבודה אך לא הצליח למצוא מקצוע במקצועו המיומן. רק אז התחיל לכתוב גומברוביץ '.
מכל יצירותיו המוקדמות הוא פרדידורק אולי המפורסם ביותר, במיוחד בתוך חוגים ספרותיים. הסיפור המוזר של צעיר המשועבד למנהל בית הספר הזקן שלו ונזרק חזרה לכיתה, פרדידורק הוא חקירה לבעיות הנעורים וחוסר הבגרות. זוהי דיסקציה של בחינה ביקורתית, של מעמד בחברה הפולנית, ומסע בגלריה של הפנים הציבוריות בהן אנשים מניחים להסתיר את עצמם האמיתיים. לעיתים קרובות זה נחשב כהתקפה על טוטליטריות ודיכוי, כאשר רבים קושרים אותו למה שהיה עתיד לעקוב בפולין עם הנושאים הנאצים והסובייטים. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי לאחר שכתב את פרדידורק שנתיים לפני תחילת המלחמה והכיבוש שלאחר מכן, גומברוביץ 'תקף משהו אחר. לאחר שדחה במקור את רעיון הרומן והתכוון לקרוא תיגר על הצורה ככל האפשר, ניתן לטעון שהרומן עצמו עוסק בדיכוי התרבות וברעיונות הטוטליטריים של הספרות, ובמיוחד בצורה של הרומן. עם שחרורו פרדידורק דעה מקוטבת, כשמגנים אמיצים נרתעים מגאונותה ותוקפים זועמים הממתגים אותה יצירתו של משוגע.
שנתיים לאחר מכן נשבר גומברוביץ 'והסתמך על צדקה של גולים פולנים בביתו החדש בבואנוס איירס. בסופו של דבר הוא ניסה לפלס את דרכו בחוגים הספרותיים הארגנטינאים באמצעות הרצאות בבתי הקפה ושחרור תרגום ספרדי לפרדידורק (1947). באותה עת התרגום הזה לא השפיע יחסית, אולם הוא נחשב כיום לאירוע משמעותי בתולדות הספרות הארגנטינאית.
בשנת 1953 - בתקופה בה עבד כפקיד בנק - הופיעה העבודה החשובה ביותר של גומברוביץ '. לאחר שפרסמו סיפורים קצרים מאז 1951 על ידי Kultura, מגזין ספרות פולני שהוקם בפריס, הציע גומברוביץ 'משהו אחר. רסיסי יומן היו הגנה נלהבת של התרבות הפולנית, עם מחשבות מהסוג העמוק והאישי ביותר מכל דבר, החל מדת ופוליטיקה, לשירה עממית ופילוסופיה. מלא בהתקפות על טופס וניסויים עם מבנה, הוא הופיע בצורה סדרתית עד למותו. תחילה נאסר לפרסם בפולין על ידי המעצמות הכובשות בגלל ביקורותיה על המדינה, הוא שוחרר מאז במתכונתו הבלתי מוגבלת עם הכותרת המקוצרת ליומנים.
בשנת 1953 ראה גם את שחרורו של טרנס אטלנטיק, סיפור חצי-אוטוביוגרפי של סופר צעיר בשם ויטולד, היוצא למסע אוקיינוס לארגנטינה. על ידי הקהילה הפולנית המקומית, הסיפור מתפתל והופך באופן שרומני גומברביץ 'עושים עד שוויטולד מוצא את עצמו השני בדו-קרב. שנוי במחלוקת עם שחרורו, טרנס אטלנטיק עוסק ברעיון הלאום ומה המשמעות של האדם. הטרנס-אטלנטיק, שנכתב בסגנון יוצא דופן, יותר בהתאם לצורה עתיקה של סיפור סיפורים בעל-פה שהיה פופולרי בקרב האצולה הפולנית הכפרית, דומה לפאן תדיאוש (1834) מאת אדם מיקביץ '. עם זאת גומברוביץ 'טען פעם שכתיבתו נוגדת את מיקיביץ'.
גומברוביץ 'המשיך ביומנים לאורך שנות ה -50 וה -60. הוא גם כתב שני רומנים נוספים פורנוגרפיה (1960) וקוסמוס (1965). ואז, לאחר שקיבל מלגה, הוא חזר לאירופה. אירע כישוף קצר במערב ברלין, אך גומברוביץ 'נאלץ להמשיך הלאה בגלל מערכה דיבה של קומוניסטים פולנים. הוא בסופו של דבר בפריז שם הכיר את ריטה לברוס, אשתו לעתיד. הם התיישבו בוונס בדרום צרפת שם כתב גומברוביץ 'את קוסמוס. הרומן הזה הוא שזכה לו סוף סוף בהכרה שעבודתו ראויה לו, וקיבל את ה- Prix International היוקרתי בשנת 1967. למרות זאת, למרות שבריאותו הידרדרה והוא לא הצליח להעריך את ההוקרה שזכתה לעבודתו.
