הוגן לומר שבוליביה אינה יעד קולינרי מפורסם בעולם, כאשר רבים מהמנות שלו ממוקדות סביב סיכות הכבדות והפירות קולוניאליות של תפוחי אדמה ואורז. אבל יש כמה מעדנים מקומיים הפותחים שווה לדגום לעצמכם. להלן רשימת המאכלים הבוליביאנים הטעים ביותר שיש לטעום בביקורכם הבא במדינה.
Salteñas
ארוחת הבוקר הבוליביאנית המובהקת, saltañas הם מאפה טעים אפוי בתנור במילוי אפונה, גזר, תפוחי אדמה ובשר, טובעים בכמויות גדולות של רוטב מתוק וחריף. הם אומרים שמקורם בכל רחבי הארץ מקורם באישה ארגנטינאית שעברה לבוליביה ועשתה את מיטב האמפנדות בארץ. אמהות מקומיות היו אומרות לילדיהן "לאסוף לי כמה אמפנדות מהסלטינה" (נשים מסלטה), וכך נולד השם. אכילתם מבלי להתעסק היא מקור לגאווה בקרב בוליביה, והשיגה הטובה ביותר על ידי עקיצת הקצה ושתיית הרוטב לפני שטרף את השאר.
אישה שמוכרת salteñas © מדלן דיטון
סג'טה
מוסד בוליביאן מערבי הכולל עוף מבושל מתובל המוגש על גבי אורז, עגבניה חתוכה לקוביות, בצל וצ'ואנו (תפוח אדמה מיובש בהקפאה). הצ'ואנו אולי לא מתאים לכולם, אבל המנה מסורתית בערך כמו שהם באים.
טוקומנות
בדומה לסלטינה, טוקומנות מטוגנות בשמן עמוק במקום אפויות בתנור. הם נמכרים ברחבי הארץ בבקרים ומלווים במערך רטבים צבעוני עם טעמים שונים ומגוונים. טכניקה יצירתית זו מאפשרת לטעום טעם אחר בכל פיות.
טוקומנות ארוחת בוקר © ג'ונתן הוד / פליקר
מאצ'ו פיקה
דומה למשהו מטוגן אנדיאני, פיקה מאצ'ו הוא ערימה של בשר בקר קצוץ ותפוחי אדמה חתוכים מלווים בצל, לוקוטו (סוג של פלפל צ'ילי) וביצים מבושלות ונחנקות בקטשופ, מיונז או חרדל. האגדה מספרת שקבוצה של עובדים שיכורים ביקרו במסעדה סגורה בשעת לילה מאוחרת ודרשו מה לאכול. בעלת הבית השליכה באי רצון את כל מה שהשאירה במחבת עם שפע של לוקוטו פיקנטי ואמרה להם "piquen si son machos" ("תאכלי את זה אם אתה מספיק גבר"). היא בטח עשתה עבודה די טובה כיוון שהיא נותרה מנה פופולרית ברחבי הארץ.
פיקה מאצ'ו © ג'ונתן הוד / פליקר
סילפנצ'ו
סילפנצ'ו, קלאסי בוליבי ממוצא אזור קוצ'במבה, כולל פרוסת בקר מבושלת המוגשת על גבי אורז ומלווה בעגבניות חתוכות, בצל ותפוח אדמה. ביצה מטוגנת מונחת על הדף כדי לספק את נגיעות הגמר בארוחה דשנה זו.
אנטיקוצ'ו
אנטיקוצ'ו הם חטיף פופולרי בשעות הלילה המאוחרות ברחבי העיר. אל תתנו לעובדה שהבשר הוא בעצם לב פרה בגריל להבה דוחה אתכם - המנה טעימה להפליא. כל מנה מלווה בתפוח אדמה בגריל שנמרח ברוטב בוטנים פיקנטי. השגיח על כוליטה עם גריל נייד הממתין בסבלנות מחוץ לחור ההשקיה המקומי.
חוליטה שמוכרת אנטיקוצ'ו © לילאפ / פליקר
סופה דה מאני
בוליביאנים אוהבים את המרק שלהם. כל אלמרוזו (ארוחת צהריים קבועה) מתחיל באחת, וסופה דה מאני (מרק בוטנים) היא הטובה ביותר במגרש. שילוב פשוט של בוטנים, ירקות, פסטה ותפוח אדמה חתוך דק עושה את זה דרך נהדרת להתחיל ארוחת צהריים בוליבית מסורתית.
צ'יצ'רון
אולי לא כל כך טוב לעורקים אך בכל זאת מבושם. צ'יצ'רון הם נתחי בשר בקר, עוף או חזיר מומלחים בכבדות, בדרך כלל נוטפים שומן. לעיתים קרובות הם מלווים בצ'וקלו - סוג של תירס המקומי לאזור - הם מהווים חטיף מהנה אם לא בריא במקצת.
Chicharrón © Guian Bolisay / Flickr
Llajwa
לא מזון בפני עצמו, llajwa (מבוטא יאק-ווה) הוא הסלסה הבוליביאנית החיונית. הרוטב המתובל המפורסם הזה כולל עגבניות טחונות, בצל ולוקוטו חם, מה שהופך אותו לתוספת מבורכת לכל מאכל בוליביאני. באופן מסורתי, שהוכן על אבן שחיקה המכונה בתן, ניתן למצוא את הלג'ווה המוגשת ברוב המסעדות הבוליביות.
מג'אדיטו
מג'אדיטו מגיע מהשפלה הסוערת של סנטה קרוז, שם האקלים הטרופי מעורר השראה במטבח השונה בולט מהארוחות האנדיניות הטיפוסיות. מנה זו מורכבת מאורז מבושל עם אנאטו כדי לספק צבע וטעם לצד קופצני בקר, בצל חתוך, פלפלים, שום, עגבנייה קצוצה וביצה מטוגנת. בננות מטוגנות מוגשות בצד בכדי לתת לו מגע טרופי.
מג'אדיטו © ג'אן בק / פליקר
כריך דה צ'ולה
אוכל רחוב פופולרי בלה פאס, סנדוויץ 'דה צ'ולה מורכב מבשר חזיר צלוי מתובל וירקות כבושים עם עשבי תיבול ותבלינים שונים. זה קיבל את שמו מכיוון שהוא מוגש בדרך כלל על ידי כוליטה, שם חיבה לאישה ילידתית.
טרוצ'ה
הטרושה (פורל) מאגם טיטיקקה טובה בערך כמו שהיא מתקבלת. הם מבושלים בשיטות שונות, למרות שבגריל הוא בדרך כלל האפשרות הטובה ביותר. הדג, שנחנק במיץ לימון טרי, הוא המוקד העיקרי של המנה, כשחלק צדדי של אורז, שוקולו וסלט משמשים רק כמילוי.
פורל מטוגן © חורחה Gobbi עקוב / פליקר
סונסו
פירושו "טיפשי" באנגלית, אף אחד לא באמת יודע איך הוא קיבל את שמו המצחיק. החטיף המתוק הזה עשוי מבצק יוקה (שורש דרום אמריקאי) המטוגן על צלחת חמה יחד עם גבינה, ביצים וחמאה. במקור, מהשפלה הטרופית, הוא נחשב לאחד הקינוחים הבוליביאנים הטובים יותר והוא צובר פופולריות ברחבי הארץ.
פריקייס
Fricase הוא חזיר או מרק עוף חריף הפופולרי באזורי הרמה כמנה עיקרית ולא כניסה. פריקז, שהותאם ממנה צרפתי לפי טעמו המקומי, מורכב מבצל, שום, שוקולו, כמון, פלפל שחור, אורגנו ופירורי לחם המעניקים לו עקביות עבה יותר. הוא נאכל לרוב בסופי שבוע כתרופת הנגאובר מקומית.
פריקז עוף © קריסטה / פליקר
Ají de fideo
מנה נודלס פיקנטית זו היא עוד חביב עליון במערב הרמה. השילוב של תפוח אדמה, לוקוטו טחון, עשבי תיבול גן, טעמים ובשר טחון הופך לארוחה מילוי ומהנה.
