לעיתים אירוניים, לעיתים הומוריסטיים, ולעתים שופעים בעצב מסוים, ההתקנות האמיתיות של האמן הקונספטואלי הבלגי גיום ביל אינן מותירות אף אדם פושר. האוטודידקט יליד אנטוורפן העביר חיים שלמים בהליכה על קו ההפרדה בין בדיה למציאות, וצבר שבחים והכרה בינלאומיים לאורך הדרך.
מה משותף לבית ספר לנהיגה, מכבסה, אולם התעמלות, חנות נעליים וחדר המתנה? הם רק דוגמה לשלל ההחלטות החוליות ההפוכות לאמנות של גיום בייל. הקונספטואליסט הנלמד בעצמו - כיום אלוף אפור שיער של אמנים צעירים כמעט שבעה עשורים - הציג יצירות בכל רחבי העולם, מבית בלגי כפרי בביאנלה בונציה ועד למוזיאון בובת שעווה במוזיאון בן 100 הימים. 'דוקומנטה.
Fami-Home בביתן הבלגי של הביאנלה בוונציה בשנת 1988 © גיום ביל / ויקימדיה
בייל בנתה מוניטין בינלאומי בכך שהאיר זרקור על היומיום. המקומות הזעזעיים ביותר, כמו חנות מזרונים מוזלים או סופרמרקט מופץ, לא רק מעוררים השראה בעבודתו, הם גם עבודתו. בייל עבר מאמצים רבים לשקם העתק מדויק של חנות מזרנים כיצירת אמנות מיצב ב"קונסטלה של מינסטר ", אותה כינה את Matratzenland. בסופרמרקט החדש, מתקן שהוצג ב"שירן קונסטהלה "בפרנקפורט, היו מבקרים שהלכו דרך עותק פחמן של חנות טנגלמן (רשת גרמנית), מהימן לחלוטין עם שלטי הפרסום שלה, מתלים מוערמים של מוצרים ביתיים ומגזינים.
Matratzenland ב- Kunsthalle במינסטר © גיום ביל / ויקימדיה
על ידי הצבת מציאויות משעממות בלתי צפויות בהקשרים של חללי תצוגה ומוזיאונים עיקריים, מגלה ביל מסלול פילוסופי. השאלה 'מהי אמנות?' אף פעם לא נראה רחוק ממחשבותיו. אינדיקטור ראשון חזק לנטייה זו היה כבר נוכח במיצב הבכורה שלו בסוף שנות השבעים, אז שימשה גלריה מקומית באנטוורפן כבמה. האשליה של בית ספר לנהיגה Z הייתה משכנעת. עוברים ושבים שהניחו שהגלריה הפכה לבית ספר לנהיגה בפועל, אפילו הופיעו כדי לברר שיעורים (סוג של בלבול ודאי הורגש על ידי השחפים הבלתי מעורערים בעיירת הים ההולנדית הורן, כאשר בייל הציב עשרה אספנים ממולאים ב בקרבם).
כל אותו זמן העלה חוברת בדיונית שכתב האמן לאורח המבולבל על כך שהממשלה ראתה אמנות מיותרת וכי כל חללי האמנות יהפכו למוסדות חברתיים המשמשים מטרה ממשית. פרויקט חיסול האמנות של Bijl היווה השראה לסוכנות נסיעות מזויפות, מספרה, בית חולים פסיכיאטרי, חנות נעליים ועוד הרבה אשליות 'פונקציונליות'. עם זאת, מבקרים רבים פירשו את היוזמה כהצהרה אנטי-אמנותית, שבכלל לא הייתה בדעתה של בייל. מבט מקרוב על גוף עבודתו מגלה להפך: בייל נוטה להפעיל אמנות ככלי לביקורת המציאות החברתית.
#GuillaumeBijl #nageldraxler # Berlin תאריך: 19 במרץ - 23 באפריל 2016 # Artblog # Artopenings #Gallery #Galleries #Conceptualart # Artmuseum # מוזיאונים # Artnews # Artblogs # Articles #Moma # Contemporary #Abstractart #Museumofmodernart #Fineart #Artgalleries # Art #gallery NewYorkartblog #Arts # Artist # Artists # Artwork #Visualart #artefuse #berlin #berlinart #berlingallery
תמונה שהועלתה על ידי Artefuse (@artefuse) בתאריך 23 באפריל 2016 בשעה 13:14 PDT
קח לדוגמה את היצירה החדשה בסופרמרקט - גרסה שהוצגה גם היא בטייט ליברפול בשנת 2003. מסתובב סביב התפאורה המוכרת של סופרמרקט (שלם למעט עובדים) ללא יכולת לקנות משהו שהשאיר מבקרים להרגיש חרדים, אפילו מתוסכלים. על ידי שחזור מדקדק של כל פרט טריוויאלי והצגת התפאורה הסטריאוטיפית של שגרת חיינו היום, בייל מאלץ אותנו להרהר על טריוויאליות והתנהגותנו. פעולות הקפיטליזם וההתנהגות הצרכנית שלנו הופכות להיות הרבה יותר מוחשיות.
פרויקטים כאלה - ויש רבים - הפכו את גיום בייל לשם נערץ בעולם האמנות הקונספטואלית. עבודותיו הגיעו לקהלים בינלאומיים בביאנלה של ונציה, במרכז הוויט דה מיט לאמנות עכשווית ברוטרדם ובקונסטלה של מינסטר. תיאורטיקן חלק (הוא חילק וקטלג את עבודתו לחמש קטגוריות מובחנות), הוא לימד כבר עשר שנים בקונסטאקדמיה במינסטר. כיום, האמן הוותיק של פיתוי בינלאומי מתגורר במקום בו הכל התחיל - עיר הולדתו אנטוורפן. מחויבותו לטיפוח אנשי חזון צעירים נמשכת והוא ידוע ברבים כאלוף האינטרסים של האמן.
