היסטוריה של הומוסקסואליות בסין

כאשר הסוציולוג והסקסולוג המוכר והסקסולוגי הידוע ביותר בסין, לי יינה, ניסה להציע לגליזציה של נישואים חד מיניים לגוף המייעץ הפוליטי הבכיר בסין בשנת 2005, נאמר לה "סין אינה מוכנה." לא מוכן למה, בדיוק? לא מוכנים להשלים עם כך שחלק משמעותי מהאוכלוסייה שלה הוא אכן הומו? לא מוכן לראות בחברה הסינית שום דבר אחר מלבד "ישר?" עובדת העניין היא שסין, לאורך ההיסטוריה שלה בת 5, 000 שנה, ראתה וקיבלה את ההומוסקסואליות כמסורת מעין, ורק מאז סין שושלת מאוחרת הפכו "סינים" ו"הומואים "לזהויות לא סחירות.

גאווה של שנחאי 2009 © kris krüg / Flickr

אם גבר סיני בן 50 היה שומע את ההצהרה "ההומוסקסואליות התקבלה באופן מסורתי בסין", סביר להניח שהוא היה מגיב באומרו "אתה טועה." אכן, בחקירות מודרניות של סובלנות הומוסקסואלית בסין, כמו המחקר הסוציולוגי של לי יינה, והקולנוע התיעודי קוויי סין של 2008, החבר סין (ג'י טונג ז'י), מובהר כי סין המודרנית אינה מקבלת את ההומוסקסואליות בקלות.

עם זאת, לעומת זאת גישה זו לטקסטים המגיעים רחוק יותר מהמאה ה -20. התיאור הקלאסי של ברט חץ 'על הומוסקסואליות בסין העתיקה, Passions of the Cut שרוול, מעיד באופן די עובדי שלפני המאה ה -19 הומוסקסואליות והומואורוטיות לא סתם התקבלו, אלא חגגו למעשה. Hinsch משתמש בניתוח תוכן כדי להראות שבטקסטים סיניים קדומים שנמשכו כמה אלפי שנים, אהבה בין גברים הייתה תופעה שכיחה. הוא גילה את הביטוי "תשוקת השרוול החתוך" (duan xiu zhi pi - 断袖之癖) שימש לשון נקייה להומואורוטיות ביצירות ספרותיות סיניות. המקור הוא סיפורו של קיסר שחלק את מיטתו עם אחד משרתיו המועדפים. על מנת להימנע מהפרעה בשינה של המשרת כשקם הקיסר מהמיטה, הוא חתך את שרוול גלימתו עליו עבד נח. Hinsch מראה שמעשה כזה נתפס בבירור כאהבה בין שני הגברים, מכיוון שעבודות ספרותיות מאוחרות יותר הציגו את אותה נקייה כדי לבטא אהבה הומוארוטית.

חתונה הומוסקסואלית בטייוואן © גיא מטייפה / WikiCommons

חוקרי ההומוסקסואליות בסין חגגו את עבודתו של Hinsch כהוכחה לכך שחוסר סובלנות להומוסקסואליות אינו היבט מסורתי של התרבות הסינית. במקום זאת, היבטים רבים של המסורת הסינית אבדו או השתנו במהלך המהפכה התרבותית (1966-1976) כאשר אז יו"ר מאו טדונג עודד את הוויתור על המסורת כדי לאמץ את המודרניות. לרוע המזל, עם המודרניות הגיעה חשיפה להגדרות המערב למיניות, וכך אי-סובלנות מערבית להומוסקסואליות. אין זה אומר שאילו סין מעולם לא הייתה חשופה למערב, סובלנות להומוסקסואליות הייתה נשארת חלק מהתרבות הסינית (אם כי זה אכן אפשרי). בלי קשר, חשיפה לפסיכיאטריה מערבית הביאה לאימוץ הרטוריקה של "tongxinglianbing" או "מחלת הומוסקסואליות". משיכה מינית מאותו המין הפכה לבלתי נורמאלית והפרעה נפשית שהצריכה תרופה. ואכן, רבים בסין עדיין רואים בהומוסקסואליות כמחלה, למרות שהיא הוסרה מהטקסטים הפסיכיאטריים בסין בשנת 2001. עד 1997, גברים שנתפסו במעשים הומוסקסואליים עלולים להירדף תחת פשע "החוליגניזם" (liumangzui), רדיפה לפיה נלכד בעוצמה בסרט "מזרח הארמון המערבי של ארמון מזרח 1996" (דונג גונג שי גונג) משנת 1996, בו מפרט את סיפורו של הומו שנתפס בחדר האמבטיה הציבורי בבייג'ינג, ומי שנעצר עקב כך והוכה.

הקולנוע Cui Zi'en - © Cuizi777 / WikiCommons

כיום, הומוסקסואליות עשויה שלא להיחשב כפשע או כמחלה על פי החוק, אולם נראה כי הדבר לא עשה מעט כדי לשנות את העמדות השליליות הכלליות כלפי הומוסקסואליות. התפיסה הקונפוצינית של אדיקות פיליאלית מחייבת את הילד לבצע את התפקיד המצופה ממנו / ת, כולל להתחתן ולהביא ילדים משלהם. השאיפה הזו להישאר סוערת היא, ככל הנראה, הסיבה העיקרית לכך ש"נישואים שיתופיים / מזויפים "(hezuo / xingshi hunyin), מושג שזכה לפופולריות רבה על ידי הסרט המפורסם של אנג לי מ -1993" אירוע החתונה ", הפך לאופציה פופולרית עבור רבים מהומואים לסבית לסבית.

נישואים שיתופיים / מזויפים עשויים לכלול נישואין בין גבר הומו לסביות, כאשר בני משפחה וחברים שולל לחשוב ששני בני הזוג הם ישרים, או נישואים בין גבר הומו לאישה סטרייטית שאינה מודעת למיניותו, כאשר הבעל ממשיך. לנהל קשרים חד מיניים מחוץ לנישואין ללא ידיעת האישה. נשים אלה נטבעו כ"בית הומואים "או" טונגקי ", ונאמר כי הן מהוות אחוז משמעותי באופן מפתיע מאוכלוסיית סין. למרות התחושה קל דעת מעט של המונחים עצמם, הסדרים כמו אלה יכולים להיות מציקים והרסניים ביותר; בשנת 2012 התאבדה אישה בסצ'ואן שגילה שבעלה הומו.

הלחץ להישאר בתוך הארון ולחיות חיים ישרים לחלוטין, או חיים ישרים מזויפים, יכול להיות כמעט בלתי נסבל עבור חלק מהגברים. הרבה הומואים סינים שעזבו את סין הביעו רצון עז לא לחזור, ולא מצליחים לקבל את חוסר הסובלנות שמצאו שם. לאו שי, בן 26, יליד וגדל בעיר טיאנג'ין הצפונית, אמר לסיור תרבות, "הסינים מסורתיים מאוד. אם אתה לעולם לא עוזב את סין ואתה נמצא כל הזמן בסביבה המסורתית הזו, קשה מדי לקבל את ההומוסקסואליות. " קין לי, גם הוא מטיאנג'ין, היה בן 15 כשאביו שאל אם הוא הומו. קין ענה שכן, רק כדי שאביו יכה אותו כל הלילה. "היום הזה הוא יום שאני יכול לסלוח לו, אבל לעולם לא לשכוח, " הוא נזכר. "לא היה לי כאב, זה היה בושה."

זו המציאות הקשה עבור נשים וגברים סינים הומואים רבים המסרבים לזייף "סטרייטיות". ואכן, הרבה סינים הומואים עזבו את מולדתם מסיבה זו. תופעה זו מכונה "הגירה מינית", מונח שטבע הקטור קרילו בשנת 2004 הטוען כי רבים, אם לא רוב המהגרים ההומואים, היגרו במיוחד בגלל המיניות שלהם. במקרה של סינים הומואים, ניתן לראות בניסיון להיות הומואים וגם סינים בזמן שהם חיים בסין כבלתי אפשרי, משבר זהות שלא ניתן ליישב, ולכן הם בוחרים לעזוב את סין, או להקדיש "אורח חיים ישר".

שיאו יו, גבר סיני בן 28 שעבר לגור בסידני לפני שלוש שנים, טוען שלמרות שסין עדיין לא מספיק טובה, 'זה משתפר'. כמו כל החברות המודרניות, סין מסתגלת כל הזמן ללחצים פנימיים וחיצוניים הדוחפים לאירוח לכל הקבוצות וחברי החברה. צעדים קטנים כמו צמיחה בארגונים לא ממשלתיים התומכים בקהילה הלהט"בית, כמו גם פיתוח פלטפורמות מדיה חברתית כמו בייג'ינג להט"בים (בייג'ינג טונג-ג'י-ג'ונג-שין), פועלים ליצירת דיאלוג פתוח בקהילה הגאה ובעלי בריתה. וכמובן, אנשים המוטלים על עצמם להפיץ מסר של הכלה - פעילים כמו לי יינה, אמנים כמו קוי זי, או מהגרים הרודפים חופש בחו"ל כמו צ'ין לי - נשארים הכי אינטגרליים בדיאלוג זה.