העניין בתרבות ובחברה הסינית עורר עניין ביצירות העוסקות בהיסטוריה הספרותית שלה, כולל זו.
תרגום הספרות הסינית עובר משהו של רנסנס. בראיון לפרספקטיבה לפרסום, לדברי אד אברהםסן, מייסד הקולקטיב הספרות הסיני Paper Tiger, ההתעניינות בספרות העכשווית של המדינה המריאה בשנת 2009 כשזכתה לכבוד המדינה ביריד הספרים בפרנקפורט. מאז, סופריה המשיכו לזכות או היו מועמדים לפרסים פרטיים רבים בספרות הבינלאומית, כולל נובל (מו יאן), פרס הוגו מדע בדיוני, (ליו צ'יקסין), והועמד למען קומץ ספרי-אדם (יאן ליאנקה [פעמיים] וונג אני).
כריכה באדיבות הוצאת אוניברסיטת הרווארד
כעת מציע ספר חדש בחינה חסרת תקדים של ספרות סין מהמוצא הקלאסי שלה ועד להתגשמותה העכשווית. היסטוריה ספרותית חדשה של סין המודרנית בעריכת דיוויד דר-וואנג וואנג, אוספת כתבים של למעלה מ -140 תורמים סיניים ושאינם סינים, כולל לו שון, שן קונגוון, איילין צ'אנג ומו יאן כדי ליצור היסטוריה עלילתית של הספרות הסינית כסופריה. חווה את זה.
בסקירה של The National כתב סטיב דונוגואה כיצד התייחס המודרניזציה הספרותית של וואנג למודרניזציה הספרותית הסינית "לא כתהליך מונוליטי, כאשר כל שלב מוביל בהכרח לעבר גבוה יותר בהתאם ללוח זמנים מסוים, אלא כתהליך עם מספר נקודות כניסה וקרעים."
הוא המשיך: "היסטוריה ספרותית חדשה של סין המודרנית היא עולם אמיתי לכשעצמו, כתב ניצחון של התלהבות מתפשטת וסקרנות ספרותית כל-יכולת, מדע בדיוני, מעריצים בדיוניים, רשת בדיה ואלף הדרכים בהן צורות ספרותיות סיניות מסורתיות תמיד התמודדו עם ההווה, העבר והעולם החיצון. כולם מוארים בדפים אלה. זה אוסף מהמם והווין שלו הוא מעבר לתוכחה."
כפי שרואה אברהמסן, "ככל שהביקוש יגדל לחדשות על סין, הביקוש לספרים מסין יגדל. אבל זה עסק מסובך, הדורש מידה גבוהה של ידע בתרבות ולעיתים קרובות בהקשר שמקורו בכתיבה."
