בשנת 2010, לאחר עשר שנים של אוצרות עצמאית, מונה רפאל צ'יקוקווה לאוצר הראשי בגלריה הלאומית של זימבבואה. מאז שנות השישים של המאה העשרים מצויים האומה במאבקים כלכליים, סנקציות בינלאומיות, חוסר יציבות פוליטית ואלימות אזורית ספורדית. צ'יקוקווה מילא תפקיד חיוני בחיזוק סצנת האמנות במדינה באמצעות זמנים של מימון נדיר והתעכבות של תפיסות שליליות מחלקים בזירה הבינלאומית.
רפאל צ'יקוקווה אצר, אירגן ונאם במספר גלריות, פרויקטים וסימפוזיונים ברחבי העולם ומדבר אתנו היום על הופעת זימבבואה בביאנלה בוונציה, הבעיות העומדות בפני גלריות אפריקאיות, המונח 'שונה' כשריד קולוניאלי והחדש אמנים שאנחנו צריכים לחפש.
אחד מפרויקטי המחקר האישיים שלך כלל אתכם במהלך זמביה, טנזניה וזימבבואה בחיפוש אחר ותיקי מלחמת העולם השנייה. רבים מהאנשים האלה נלחמו וסבלו למען בריטניה, אך בעקבות המלחמה נותרו לחזור למולדתם עם מעט מאוד בדרך לפיצוי או תמיכה. האם תוכל לספר לנו משהו על הפרויקט הזה?
הפרויקט נקרא "גיבורי אפריקה" והוא נוצר בהשראת ביקורי במנצ'סטר במהלך משחקי חבר העמים 2001, שם אצרתי תערוכה של אמנות זימבבואה. ביקרתי במוזיאון המלחמה הקיסרית צפון שם הייתה תערוכה שחגגה את התרומה של מדינות חבר העמים במלחמות העולם הראשונה והשנייה. הייתי בהלם לראות שהתרומה האפריקאית לא הוצגה. כבן לאחד האנשים שלחמו במלחמת העולם השנייה ניגשתי לאוצרת החינוך, רופרט מבט. סיפרתי לרופרט כמה אני לא מרוצה ובשנת 2004 אצרתי תערוכה בשם "חזיונות של זימבבואה" בגלריה לאמנות במנצ'סטר סיטי. רופרט ואני המשכנו עם הדיון. כשאני במנצ'סטר דפקתי שוב במוזיאון המלחמה הקיסרית צפון והגשתי מסמך פרויקט. הם נתנו לי מימון למחקר. והכי חשוב, הסיפורים של אבי הם שהעניקו השראה לכל זה. הוא נהג לספר לנו על חייו בבורמה וביפן במלחמת העולם השנייה ונלחם למען האימפריה.
זימבבואה סבלה בבירור כמה תקופות סוערות במהלך חמישים השנים האחרונות. בין הצרות הללו, מה היו המכשולים הגדולים ביותר העומדים בפני הגלריה הלאומית והאמנות הציבורית של זימבבואה?
כמו מוזיאונים וגלריות רבים אחרים ביבשת אפריקה, מימון הוא האתגר הגדול ביותר שלנו. במשך שנים רבות לפני האתגרים הכלכליים, הגלריה נהגה להשיג מימון תאגידי. מימון זה אינו זמין עוד. אני מקווה שהממשלות והתאגידים שלנו יבינו את הצורך לתמוך באומנויות, ובמיוחד במוזיאונים וגלריות, מכיוון שעתיד המוסדות הללו שירשו ממשלות קולוניאליות תלוי בתחזוקה ותמיכה. לאחרונה הצגתי מאמר שכותרתו: 'מה עתיד המוזיאונים באפריקה?' זו נותרה כיום שאלה של מיליון דולר כשאנחנו מנסים להגדיר מי אנחנו ולהרהר בצורך שהמגזר התרבותי יחנך את הפוליטיקאים שלנו. עם תשתיות קיימות, עדיף לנו לשמור עליהם מאשר לבנות חדשים מכיוון שמוזיאונים רבים באפריקה נמצאים ביחידה לטיפול נמרץ. הגלריה הלאומית של זימבבואה ברי מזל כי באמצעות מימון שגרירות נורווגיה הצלחנו לבצע תיקוני גג גדולים. פרויקט זה היה שווה יותר מחצי מיליון דולר אמריקאי ואנו מודים מאוד על התמיכה.
בשנת 2011 המדינה שלך הופיעה לראשונה בביאנלה היוקרתית ה -54 של ונציה. לפני האירוע, שעבורו פעלת כאוצר ראשי למופע ביתן זימבבואה, אמרת: 'זימבבואה הפכה לאזור שתיקה עם גישה מועטה למצעי החילוף דרכם היא יכולה לתקשר
.ביתן בזימבבואה בביאנלה של ונציה ישבור את הדממה. ' מאילו יתרונות נהנתה סצינת האמנות בזימבבואה בעקבות חשיפתה הראשונית בוונציה ?
זימבבואה עוברת תקופה קשה מאוד והצורך בבניית תמונות היה משהו שכולנו ידענו שהוא חשוב למדינה ולתרגול האמנות בכלל. זה לא אומר שכל הדלתות נסגרו, אבל כבר יותר מחמש עשרה שנה היו מעט מאוד אמנים שהופיעו בפלטפורמות בינלאומיות בגלל המצב הפוליטי והכלכלי במדינה.
היום אנו חוגגים את הכניסה הגדולה הגדולה של זימבבואה לזירה הבינלאומית; האמנים שלנו מאירים בתערוכות גדולות באופן שמזכיר את תקופת שנות החמישים עד שנות השמונים. אנחנו כבר לא נוסעים בספינה שלנו. הרעיון לספר את הסיפור שלנו היה חי מאוד בביתן זימבבואה כבר מההתחלה. זו הייתה יוזמה של זימבבואה של תושבי זימבבואה. בביאנלה ה -55 בוונציה 2013, הביתן שלנו מכר יצירות רבות של שלושה אמנים מתעוררים: פורטיה זבווהרה, מישלה מתיסיסאנד וירג'יניה צ'יוטה. עבודותיהם נמצאות כעת בידי אספני אמנות בינלאומיים. שתי הנשים המשיכו לזכות בפרסים לאחר הופעתן בביאנלה ה -55. פורטיה זבווהרה זכתה לאחרונה בפרס יריד האמנות של יוהנסבורג ומוצגת כעת על ידי גלריית מייקל סטיבנסון בדרום אפריקה. וירג'יניה צ'יוטה מיוצגת כעת על ידי גלריית טיוואני בבריטניה. אלה אמנים שלא היו מקבלים הזדמנות להראות בפלטפורמה בינלאומית אם הביאנלה בוונציה לא הייתה נותנת את ההזדמנות הזו.
התערוכה של זימבבואה בביאנלה 2011 זכתה לכינוי 'לראות עצמנו'. האם אתה חושב שאמנות חזותית של זימבבואה, בזמן שאתה עובד במגזר, דאגה לנסות 'לראות', לגלות או אולי לבנות תחושה של זהות לאומית או אופי לאומי?
זימבבואה עברה שינויים רבים מאז מות החינוך לאמנות קולוניאלית; העצמאות הביאה דימויים חדשים וספרות חדשה שלא הותרו במדינה בתקופה הקולוניאלית. בתי ספר חדשים לאמנות נפתחו, אמנים רבים הפכו לאזרחים גלובליים מכיוון שהם מקפצים מעיר מרכזית אחת לאחרת וזה משפיע על אמנותם.
זה יהיה נאיבי לחשוב שיש זהות לאומית באמנות שלנו. הדמות הלאומית היחידה היא פסל זימבבואה, או כפי שמלומדי המערב היו רוצים לקרוא לזה, פסל שונה. המונח שונה הוא מבנה של פרנק מקוון [אמן, מורה ומנהל מוזיאון בריטי - עזר בהשלמת הגלריה הלאומית של זימבבואה בשנת 1957]. אין דבר כזה כמו שונה בזימבבואה, זה מונח קולוניאלי שמכניס אנשים לתיבה אחת. חלקם של הפסלים הם ממוצא מלאווי, ממוצא זמבי, ממוצא אנגולי, ממוצא מוזמביק וחלקם אף נדבל'ה; מבלי להתנצל, לקרוא להם שונא פסלים זו עלבון. אמנות היא אמנות; לא משנה מאיפה זה בא, זה אמצעי ביטוי.
אחד האמנים הוותיקים של זימבאבווה, תפפומה גוטסה, אמר פעם, "אני לא הייתי רוצה שהאמנות שלי תיראה כנכס של שונה. זה לא. ראשית, זה שייך לאפריקאים. אבל מעבר לזה זה בינלאומי - סוג הסמלים שאני משתמש בו מדבר על רגשות אנושיים בסיסיים, מערכות יחסים בסיסיות, אהבה והבנה אוניברסליים."
בכנס "אוצרות באפריקה סימפוזיון" של טייט בריטניה לשנת 2010 דיברת על הצורך בגלריה הלאומית של זימבבואה לפנות לקהילות מקומיות כמו גם לשותפים בינלאומיים. בתקופת כהונכם בתפקיד האוצר הראשי, עד כמה הצליחה הגלריה בקשר עם הציבור זימבבואה? האם לדעתך עמדות הציבור לאמנות השתנו בזימבבואה בשלושים השנים האחרונות?
הגלריה שלנו הצליחה ליצור קשר עם שותפים בינלאומיים. ניתן לראות זאת דרך הפרויקטים שביצענו - ביתן זימבבואה הראשון והשני, השיפוץ הגדול של הגלריה, פרויקט Basket Case II הנוכחי עליו אנו משתפים פעולה עם אשכול EUNIC בזימבבואה ומשתפים פעולה יחד עם כריסטין איין - להזכיר רק כמה. עם הקהילה המקומית עדיין יש לנו הרבה מה לעשות, אך אנו מלאי תקווה. היוזמה החדשה של הממשלה להבטיח כי האמנות בזימבבואה צריכה להלביש את כל מבני הממשלה והמשרדים של זימבבואה תעודד הערכת אומנות על ידי עמנו ואנחנו נותרים תקווה.
לבסוף, הקוראים שלנו תמיד מחפשים כישרונות חדשים לגלות. האם תוכל לתת לנו את שמותיהם של כמה אמנים מתקרבים העובדים בזימבבואה ברגע שאתה נראה מרגש במיוחד?
כמה מהשמות שעולים בראש הם: טפדזווה גווטאי, מסימבה חווטי, ריצ'רד מודריקי, הערץ קמדזנגר, גארת 'נינדורו, דנה וובירה, מופארט טקאדיווה, ישראלי ישראלי, דן הלטר, ג'רלד מכונה וקודזאי צ'ייאראי שבסיסה בדרום אפריקה עבור דרום אפריקה שנים רבות. קודזאי חזר לזימבבואה לפני שנה ותמיד נהדר להחזיק אמנים במדינה. אני מקווה שיותר אמנים שעובדים ומתאמנים מחוץ לזימבבואה יחזרו, אך על ידי עבודה מחוץ לזימבבואה הם ממשיכים להניף את דגל זימבבואה.
מאת רוב ייטס
