האמן הבריטי LS Lowry מהמאה ה -20 גוזז את הבדים שלו בתפאורות מפעל ודמויות תזזיתיות בסצינות שטוחות, ולוכד את האנרגיה המסוימת של אנגליה התעשייתית. הדיכאון הכלכלי סביבו, אלימות שנגרמה כתוצאה ממלחמה והתפשטות המחלה שנגרמה להם מעניקים השראה ייחודית לצייר החיים המודרני הזה.
בתים מוערמים, מפעלים, גני יריד, אצטדיוני כדורגל וחזיתות כנסייה מושחרות מצטופפים בחזיתותיהם המקוצרות של הבדים של LS Lowry. ארובות מתנשאות חודרות את האוויר, ופולטות זרם קבוע של ערפיח הממלא את המסגרות הצפופות האלה. בתוך תצפיות עיר מקוטעות מתארים דמויות אנונימיות וייחודיות, מה שנקרא 'אנשי הגפרור', מקבצים יחדיו למטרה משותפת, עוסקים בשגרה יומית פרטנית, או מהירים במקום הרביעי בנחישות משותפת. במשך 40 שנה עבד לורי מדי יום בכדי לתפוס את הלהט התעשייתי שהוא היה רואה בנוף העירוני של סלפורד ומנצ'סטר. הוא הכיר ביופי יוצא דופן ובעוצמה חודרנית בוויכוחים הכלכליים, בקהילות שנקלעו למלחמה או בהתפשטות מחלה משתוללת שהיוו את נתיניו.
לורי לא עבד במשרה מלאה כאמן, אלא כאספן שכר דירה, וחזר הביתה לצייר בכל ערב. עיסוקו נתן לו אפוא הבנה של התנאים העגומים והפרנסה המכובדת של הדיירים החיים בשכונות העוני. הציורים המוקדמים שלו הוצאו להורג בתקופת הדיכאון.
ב- Lowry's The Removal (1928), אסיפה של אנשים עומדת מול בניין מגורים עם פריטי ריהוט מפוזרים סביבם. האמן בוחר כותרת המציעה את נושא הציור מבלי לחשוף במפורש את נושאו. כמובן שמוצג זה באמת פינוי, שכן דיירי הבניין נאלצים לצאת מביתם אל מדרכת החורף המושלגת. בציור אחר, החום ואן (1935), עוברים ושבים ברחוב הראשי מציצים במעבר צדדי בו קבוצה של אנשים קודרים מסתכלים על דמות נסתרת מועמסת לאמבולנס. הסצנה מציעה לא רק את סבלו של הקורבן שנגרם לו, אלא גם את הקהילה בכלל. ההסרה והוואן קדחת לא שגרתיים בתיאורם של סיפור, בעוד שרבים מציוריו של לורי עוקפים סיפור בעדיפות אווירה.
LS Lowry, The Fever Van 1935 © LS Lowry Walker Art Gallery (ליברפול, בריטניה)
האמן מצא יופי במפגשים המסוימים ובתחושת המתח השורר בעיתות של חוסר וודאות. לורי מצא את מצב הרוח הבלתי נוח הזה בשילוב צל הזיהום המחדיר את הנוף מרתק עמוק.
ג'סיקה סטפנס כותבת בסטודיו בינואר 1928:
נראה כי מטרתו של אמן זה היא לספר את אנגליה המוצלחת הזו כיצד היא נראית, במכוון, בחומרה, ללא צמצום, אך ללא, כפי שאפשר להעיד, הגזמה. זה התיאור הקרוב ביותר לחייו של לנקשייר שאדם מכיר."
במהלך שנות הארבעים האמן הפנה את מבטו להרס המלחמה. באתר InBlitzed (1942) דמות בודדה נועצת את מבטה אל הצופה מתוך פסולת מושחרת כשארבעה גברים מחפשים אחר חלקים אבודים מחייהם בין ההריסות. רקע לבן חשוף מרמז על נוף מכוסה אפר, הניצב בניגוד מוחלט לקדמת הכהה בתיאור עגום זה. אפשר לחוש בתחושת חוסר האונים המוכרת שנצפה ביצירותיו הקודמות של לורי, אך עוצמתית יותר היא תחושת היראה שהוענק לשרידים המתפוררים של הסצנה התעשייתית שלאחר הבליץ. זה נפוץ בתמונות המלחמה שלו, שכן הדמויות מוצפות מכוח הסביבה שלהן.
לאחר מלחמת העולם השנייה ייצוגיו של לורי של מעמד הפועלים הפכו תוססים יותר ויותר דמויי קריקטורה. אולם זה לא מנע ממנו לבחור נושאים של מחלה ועיוות במלחמה. הנכים (1949) עמוסים בדמויות קודרות ועם זאת הומוריסטיות, שהן עצמן חולשות על התמונה. דמות מרכזית ניצבת על קביים הפונים אל הצופה, חיוורת מול הבעה מכאיבה; קטיוע נכנס מהפינה הימנית התחתונה על לוח גלגלים, ומציע את עצמו קדימה בעזרת ידיו. הסצנה מלאה בסוגים האלה. הכיעור המכוון והמומים המסורבלים של הדמויות הללו מכוון את תשומת הלב לטרגדיה הרגילה של היום.
LS Lowry, נוף תעשייתי, 1955, טייט © האחוזה של LS Lowry, צילום: Tate Photography
בשנים קודמות הפטרון הגדול ביותר של לאורי היה השומר של מנצ'סטר. העיתון העתיק לעתים קרובות את ציוריו והציע פעמיים לאמן תפקיד כמבקר אמנות (אותו סירב בשני המקרים). ידוע הידוע האמיתי של לורי הגיע לאחר מכן, לאחר שהפסיק לצייר את הקלעים שלגביהם נערץ במיוחד. עבודות מאוחרות מתמקדות בנופים ריקים או דיוקנאות בודדים, אם כי תמיד שמר על נטייה לעצב. האמן נפטר בשנת 1976 בגיל 88, זמן קצר לפני פתיחת רטרוספקטיבה באקדמיה המלכותית. השתתפות בתערוכה הייתה שובר שיאים, והתגאה ברוב המבקרים עד כה בעבודתו של אמן מהמאה העשרים.
