באפרומות, הערות וצורות קצרות אחרות, כתיבת הנאה רבה, ההרמיט משייט בין נושאים הכוללים סבל, מצב הפילוסופיה באמריקה, כתיבת רומן, רשימות כתוכן, וחזיונות.
"אני זוכר שהייתי מבלה חודשים וכמעט שנים בחלומות, " כותבת לוסי איבס בשיר החדש שלה באורך הספר The Hermit. "או מהן ההיזכרות הטובות יותר. כתבתי ללא הפסקה. זה היה מה שנראה מתאים לעשות. ובהמשך: ביליתי הרבה שנים בתחושה חזקה וכמעט אלימה שיש להרבה דברים לחיות, למרות שאולי לא הייתי פעיל הרבה מהזמן הזה."
כריכת הנזיר באדיבות מערת השירים
חלק גדול מהנזיר רואה בהמשגה של הספרות רומן. אפשר אפילו להסתכל על הנזיר כרומן, הכולל גם דמויות וגם עלילה. שקול כיצד משפט הפתיחה מציב הנחת יסוד: "אדם טוען שהוא עושה בחירה להיות לא מרוצה, מכיוון שזה מאפשר לו ערנות." אך הנזיר כשיר מאפשר לדמויותיו להתפזר לאת מחשבותיו של אייבס. כפי שהיא מודה אחר כך: "אני לא יודעת כמה זמן הדמויות בספר הזה יכולות להימשך כדמויות."
ליבו האפל של הנזיר מחולק לשני חלקים. הראשון מוצג "בסוף הרומן הלא גמור שלה מופיע חפץ אמנות מוזר." להלן כרזות ארוכות, תיאור מפורט של קוביית עץ מגולפת בתצורה בתבליט המציגה את התרבות כפי שהיא עומדת - שורה של יצורים רוקדים, קרנבלסק בהנפשה הביתית שלהם, וכן סמלים שונים של חקלאות וכלים שהאנושות הייתה בנוי על. אחריו מופיע תיאור של נזיר, משוטט בין חורבותיה של אימפריה שהיה זהוב פעם, "תזכורות עגומות לחוק האדם והאיוולת". לבסוף, הטבע מתחדש להפליא, בצורה של מעיין טבעי.
החלק השני הוא מחקר של דמות, ננסי תומפסון, מסיוט ברחוב אלם, שלדברי המחבר, מבודד במקום של אימה פסיכולוגית ואלימות פיזית. ההתבודדות העצמית שלה מצילה את חייה, ואני מתוודה על הבנת הדמות הזו, פונקציה של נרטיב שהיא מתארת במקום אחר כ"פיתיון ההכרה. " "בית לבן, מנרד נענע, קיסוס שוכב על מסד. צל בחזית. תליון סניפים עם גפנים טפיליות. " אייס פותח אותנו לקריאה בתום לב עם הצילום המכונן והנעים הזה. קטע זה הוא גם זה בו היא פונה אל אדם בגוף שני: "לפני שפגשתי אותך, " - מלכודת פיתיון נוספת.
לוסי איבס © ריימונד אדמס
יש חיוב בין החלקים הצפופים יותר. בפתק אחד, חלום, צ'רלס אולסון לוחץ את הזקפה למחצה דרך מכנסי הג'ינס שלו על פני המחבר, המדווח על חומר ניקוי מריח. באחרת היא מתארת את חוסר יכולתו של הסופר מישל הועלבק להביע פרשנות ביצירתו, ואומרת שהוא מתאר רק אירועים בפני עצמם. בעיני אייבס זו אולי לא ביקורת, שאומרת אחר כך, "צריך לעבוד, אולי במשך זמן מה, כדי לראות סצינות." הרבה מההרמיט בוחן את הקשיים הללו בכתיבת הרומנים: "אפשרי לי לכתוב 200 מילים ביום, בכל יום ובכל יום." נראה שהכל מעודד אותה: "בכביש כפרי אני חולף על פני שלט נטוש:
כל כך מנסה מועדון
"זה שיר על ניסיון לכתוב רומן", כותב אייבס, ומעז לנו לקרוא את שירה הנזיר כמו רומן, או לפחות כרצונו של המשורר לכתוב רומן. "כשהייתי בת 13 נשבעתי לעצמי שאפוך לסופרת, " היא ממשיכה. למעשה יש לה כבר: נקודות זכות הפרסומים המרשימות שלה כוללות גם שירה (כולל האוסף המצוין שלה כתום ורדים) ואפילו רומן, שנות התשעים, תדמיתנית המתמקדת באישה צעירה שמלאה גיל בעשור ההוא. היא עורכת ב- Triple Canopy, ארגון מגזינים ואמנויות המחויבים "להתנגד להרס התרבות" ואשר הרכיב מיצב כחלק מהביאנלה בוויטני 2015. מוקדם יותר השנה הוכרז שהיא מכרה את הרומן השני שלה לפינגווין, תחת הכותרת "השקפות בלתי אפשריות של העולם". איבס לא ממש קיימה את ההבטחה שהעניקה האני שלה בן 13, היא תיעדה את מה שנדרש כדי להביא אותה לשם. בידיים מגושמות זה היה מופיע כאל יוגני. אצל איבס זו אמנות.
***
ספר השירים האחרון של בן פאמה, פנטזיה, ראה אור בהוצאת הברווזון המכוער. הוא המייסד המשותף של עיתונות השירה וונדר וחי בניו יורק.
הרמיט
על ידי
לוסי איבס
מערת השירים / 88 עמ '/ $ 17.95
