ולריאן ועיר אלף הכוכבים היא האחרונה בשורה ארוכה של פרויקטים של תשוקה שנראו כמו רעיון טוב באותה תקופה
רק כדי להיכשל בצורה מרהיבה עם שחרורו. הצטרפו אלינו כשאנחנו מסתכלים אחורה על סרטים אחרים שעולים המון כסף אבל הופצצו בקופות.
למען הוויכוח, ניקח זאת כנקרא ש"פרויקטים של יהירות ", המונח המזלזל יותר שמשתמש בסרטים כאלה, זהים לפרויקטים של תשוקה. יכולנו ללכת לאיבוד בפרטי ההבדלים, אך במציאות הם זהים.
דיין דהאן וקארה דלבינגן © ליונסגייט
אולי תרצו גם: Dane DeHaan Exclusive - 'רוב האנשים הולכים לסרטים על בסיס קומיקס'
לאחר ששפך לתוכו את כספו, סרטו האחרון של לוק בסון הוא ולריאן המגוחך והמגוחך בצורה מגוחכת ועיר אלף כוכבי לכת, תואר אשר כשלעצמו רומז על החזון הייחודי שמאחורי הסרט. נכון למחוא כפיים לתחושת המקוריות והאינדיבידואליזם הזה אם אנו הולכים להתלונן על זרם סרטי המשך וגרסאות מחודשות בלתי נדלות לכאורה, אך יש בעיה אחת מרכזית. הסרט מעורר זוועה.
עם פתיחת תוצאות הקופות בסוף השבוע, הדברים נראים עגומים עבור הבמאי הצרפתי. אירופה קורפ, חברת ההפקה הפריסאית שמאחורי הסרט, ראתה שערכה במלאי צונח דרמטית בעקבות ביקורות נוקבות ומכירת כרטיסים מזעזעים.
בסון, שנחשב להיות הסרט העצמאי היקר ביותר שנעשה אי פעם, כאשר הערכות טוענות כי הפרויקט כולו עלה 180 מיליון דולר כדי לספק, בסון השקיע את כספו שלו וזמן ניכר בפרויקט. הנכס ידוע מעט מחוץ לאירופה, אך עדיין מבוסס על מקור ספרותי, אז מדוע הבמאים מוצאים עצמם שופכים כל כך הרבה לפרויקטים נידונים?
ריהאנה © STX בידור
בסון הוא כמעט לא הקולנוען הראשון שחרש לסרט העיוור לדאגות של צופים חיצוניים. החלטות הליהוק דרך ההפקה נראות בספק במקרה הטוב. דיין דהאן, שחקן שידוע בתפקידים רציניים יותר מלבד המסע ההרסני שלו לסרטי גיבורי על, לא מתכוון לקסם הגס הנדרש ל ולריאן. דוגמנית הפונה-שחקנית (אה, איך היא חייבת לתעב את התואר הזה) קארה דלבינגן לא נותנת הרבה לעבוד איתה והשחקנית-פנתה-שחקנית ריהאנה (הערה הוגנת בהזדמנות זו) מרגיזה כזר שנאלץ לעבוד על סקס.
האלמנט החמישי מ -1997 הוכיח שהבמאי יכול להפוך את החזון הייחודי שלו למשהו שעובד, אבל זה מקרה נדיר של פרויקט תשוקה שיוצא ופועל עם קהלים. דוגמאות נוספות לסרטים שעבדו בסופו של דבר כוללות את התשוקה של המשיח (2004) ו (במידה פחותה) את ההרפתקה האחרת של מל גיבסון אל הלא נודע עם אפוקליפטו (2006).
Apocalypo © סרטי אייקון
ייתכן שגיבסון פינתה את השוק בפרויקטים של תשוקה שנקלעו להצלחה. ניתן לטעון שהמאמץ הסקוטי שזכה באוסקר, Braveheart (1995), נופל גם בקטגוריה קשה להגדרה זו. אתה מכיר פרויקט כזה כשרואים אותו, וזה בדרך כלל מאותת על צרות. פרויקטים של תשוקה נוטים לעלות הרבה ויש להם היסטוריה מוטרדת למסך הגדול.
האחים ווכובסקי השיגו הצלחה מסיבית עם The Matrix (1999), אך בהינתן שלטון חופשי עם סרטי ההמשך, הם המשיכו אחר כך להקליט מספר פלופים קריטיים ומסחריים. Speed Racer (2008), Cloud Atlas (2012) ולאחרונה יופיטר עולה (2015) הסירו היטב את הברק מלהיט ה- Keanu Reeves המאסיבי שלהם, אבל אז ניתן לטעון שהם רק הצליחו להשיג את ההצלחה הראשונית הזו בגלל פרויקט תשוקה משלהם. הסיכון הוא עצום, אך כך גם התגמול הפוטנציאלי.
ג'יימס קמרון הוא במאי נוסף שמפעיל כוח מדהים על אולפנים, אבל לפחות יש לו את החזרות הכספיות לגבות את סכומי הכסף העצומים שהושקעו בסרטיו. גם טיטאניק (1995) וגם אוואטר (2009) הרימו גבות - ודאגות ענקיות - בזכות לוחות הזמנים של הפקה מעוכבים ותקציבים נפוחים, אך בסופו של דבר היו שני הסרטים הגדולים בכל הזמנים.
היה סמוך ובטוח, כל מה שקמרון רוצה, קמרון מקבל. רוצים הוכחות? הבמאי עמוק בהפקה בכמה סרטי המשך של אוואטר
אוואטר © פוקס המאה ה -20
אז אולי עלינו לברך בעוד סרטים הנוגדים את התבואה ומעניקים שליטה יצירתית מלאה לבמאים? אממ, ואז שוב, לא. הראיות מצביעות על זהירות עצומה בחזית זו.
מי יכול לשכוח (ולהאמין לנו, ניסינו) את ההצעה של ג'ון טרבולטה לסיינטולוגיה בשדה הקרב (2000)? מה דעתך על האם סמית ובנו בסרט "After Earth" (2013) או "הדוור" של קווין קוסטנר (1997)? אולי מדע בדיעבד עתידני הוא פשוט מסוכן מדי? אבל אם כן, מה אם מישהו יגיד לג'ורג 'לוקאס שלא יטרח במלחמת הכוכבים או אם גדולי סטודיו יפריעו לחזון הפוסט-אפוקליפטי של ג'ורג' מילר עבור מקס הזועם?
בעיה נוספת היא שלא כל הסרטים שמתויגים ככישלונות בתת-הז'אנר המודח באופן מוזר, הם בהכרח סרטים "רעים". מבחן הים של אנג'לינה ג'ולי (2014) הוקרן על ידי המבקרים כפלופ מיידי, ואילו לסרט עצמו יש זכות אדירה. ניתן לומר את אותו הדבר לגבי המהפך של גיא ריצ'י (2005), לקח אמביציוזי במיוחד לסרט הקונמן, אף על פי שנסחף את הבמאי (2002) בכיכובו של אשתו דאז מדונה, אין חסד מציל כזה.
Revolver © Sony תמונות קבוצת רכישות ברחבי העולם
הבעיה האמיתית היא שימוש לרעה בתווית "פרויקט התשוקה". המונח מסתובב בכל סרט שאינו תואם את מסוע האולפן המגביל. ניתן לטעון כי אורסון וולס ביצע את הפיכת האזרח קיין (1941) לפרויקט תשוקה
ומי יטען שזה לא היה אלא סיפור הצלחה מרהיב שעמד במבחן הזמן?
למעשה, במהלך מאמר זה הגענו למסקנה כי ככל שהסרטים הללו פגומים, הם הכרחיים להתפתחות הקולנוע. הרבה ימשכו!
ולריאן ועיר אלף הכוכבים כבר בחוץ
