אחרי 40 שנה של אפלוליות, LP לבנוני ציוני דרך מקבל את שחרורו בזכות התווית הגרמנית חביבי פאנק. סיפורו הוא של מלחמה, תשוקה, התמדה ובעיקר מוסיקה.
כשסוריה גלגלה את הטנקים שלה ללבנון בשנת 1976, החל בכיבוש אכזרי שיימשך כמעט שלושה עשורים, המוזיקאי הצעיר עיסאם חג'אלי ידע שהוא צריך לצאת מביירות. חג'אלי, שהיה בשנות העשרה לחייו את קבוצת הרוק המצליחה בצניעות גשר הקשת, היה מודע מאוד לסכנות הכרוכות בהדבקות. רק שנה קודם לכן מתופף הלהקה, מונר האצ'יטי, נהרג על ידי צלף, וכך גם חברו של חג'אלי, גיא, שהעניק לו את הגיטרה הראשונה שלו.
חג'אלי התחפש לילד כדי להתחמק מהמחסומים שכבר התרחשו בביירות: "ישבתי את עצמי בין שתי נשים זקנות כדי שלא אשים לב." הוא פנה לעבר עיר הנמל צור, לפני שהתגנב למכולה לשייט לקפריסין; את שאר כספו בילה בטיסה לפריז.
רפאל מקרון / טיול תרבות © רפאל מקרון / טיול תרבות
שם הקליט חג'אלי, בעודו מלהטט בעבודות נמרצות כדי לשרוד, את אלבום הסולו הראשון והיחיד שלו, Mouasalat Ila Jacad El Ard - LP מפוזר ומלנכולי שמופץ כעת לראשונה, על ידי חברת התקליטים המבוססת על ברלין, חביבי פאנק.
חג'אלי התארח למרבה המזל אצל אישה שבנה אנדרה היה מוזיקאי מוכשר, והוא שמר על חג'אלי בקשר לסצנת המוזיקה הלבנונית המתהווה בפריז באותה תקופה. בדירתו הדחוסית הצפופה, והרבה למגינת לבה של אשתו הטרייה, חג'אלי היה ריבה עם אנדרה, מחמוד טבריזי-זאדה (שלימים היה עובד עם מרטין סקורסזה ופיטר גבריאל) ורוג'ר פאה, שיהפוך לאחד החברים והמשת"פים הקרובים של חג'אלי. מפגשים אלה היוו את הבסיס לאלבום שבע השירים.
בביירות הוא סקר את כוכבי העם והפסיכדליה המערביות - גורדון לייטפוט, הביטלס, הקרם, ג'ניס ג'ופלין - וכן את הג'אז הברזילאי של מילטון נסימימנטו, אבל בפריס הוא פנה "חזרה לשורשים" עם המסורתית מוזיקה ערבית מנעוריו. ההשפעות הללו דיממו דרך המוזיקה של חג'אלי, מהאודיסיאה הפסיכ-פולקית בת 12 הדקות 'אנה דמיר אל מוטקלים', שפותחת את האלבום, ל'לא-אזאל 'הרך והמריר. זו סוי-ג'נריס - מפגש של השפעות שאסור להתמזג בצורה חלקה כל כך, אבל כן.
רפאל מקרון / טיול תרבות © רפאל מקרון / טיול תרבות
כאשר נישואיו של חג'אלי התקלקלו, הוא בילה את האחרון מכספו ביום בודד באולפן ובטיסה חזרה לביירות למחרת. נוצרו פחות ממאה קלטות, שכולם הוקלטו ונמכרו ידנית על ידי חג'אלי, שהסיע את החנויות בביירות למכירת האלבום כדי שיוכל להגיע לגמר. זה הגיע עם שלל קשיים, ממקור קלטות ריקות עם זמן ריצה מספיק (היה צורך לחתוך מסלול אחד ממקור האולפן ומאז אבד להיסטוריה) וכלה במאבק בעלי חנויות בוז ומיצר, שלא היה להם שום רצון לתמוך בתנוחה שלו. ניוון מעורער.
ייתכן שהאלבום אבד לנצח אלמלא ג'ניס שטירץ, ראש חביבי פאנק. בסביבות 2017, שטירץ, חובב המוזיקה הערבית של שנות ה -70 וה -80, חיפש אחר עבודתו המאוחרת של חג'אלי כמנהיג הלהקה של פרקט אל ארד - להקת פולחן בקרב חובבי הויניל הערבים, שאלבומם אוג'ניה נמכר לאחרונה בין אספנים ב -5, 000 דולר. הוא מצא את חג'אלי מנהל חנות תכשיטים ברחוב מר אליאס בביירות, וכאן שמע Stürtz לראשונה את מופלאת אילה ג'קד אל ארד. "זו הייתה אהבה בהקשבה ראשונה, " אומר שטירץ. "נשארו רק קלטת קלטת אחת ממש כשהגעתי לאלבום: עותק הראשי, אפילו לא המקור שנהרס."
במהלך ארבע השנים האחרונות, סטרץ 'גילה לעצמו מוניטין של הוצאת כמה מהשחרורים המרתקים ביותר בעולם כיום, כולם מנותקים מהעולם הערבי והוקלטו בשנות ה -70 וה -80. הגישה של חביבי פאנק היא, לדברי סטירץ, די ברורה: "אנחנו לוקחים משהו שאנחנו חושבים שהוא נהדר, ושאנחנו מרגישים שהוא צריך להיות זמין לעוד אנשים, ואנחנו נגישים אותו."
רפאל מקרון / טיול תרבות © רפאל מקרון / טיול תרבות
לשם כך, שטירץ לא סתם לחפור בארגזים. באמצעות DJ-ing בביירות השקטה כיום ארבע פעמים בשנה, כמו גם בינלאומית, הוא נשאר בקשר עם מי יודע מה, ומי יודע את מי, בכל פינות העולם. הוא יוצא לטיולי מחקר לתוניס, מרוקו, סודן; הוא מקשיב וקורא ומדבר. שחרורו של חג'אלי ארך שנתיים של עבודה; אחרים נמצאים בצינור, כולם עם אתגרים ייחודיים משלהם, בדיוק כמו שכל עשרת המהדורות שהביאו עד כה.
במרדף חם אחר רשומות של התווית הסודאנית המנומסת מונספון, היה על שטרץ למצוא את החנות האחת בחרטום בה נמכרו, ולחכות שעות עד שהבעלים האמיתי החליט אם הוא רוצה למכור לו כמה או לא. לקראת שחרור נוסף, Musique Originale de Films של המלחין האלג'יראי אחמד מאלק, נאלץ סטירץ להסתמך על שרשרת לחישות וקשרים רופפים כדי בסופו של דבר לאתר את שכנת בתו של מאלק באלג'יר, שאחר כך הכניסה אותו לקשר ואפשרה לו להתקדם הפרויקט.
"באופן מוזר", אומר חג'אלי, "כמה שנים לפני שהגיע ג'ניס, חבר שלי - שהיה חובב ויניל גדול באמת ואספן - אמר לי, 'אתה יודע, אתה צריך ליצור קשר עם חברת התקליטים הגרמנית ההיא; הם באמת מתעניינים במוזיקת עולם ', ולא עשיתי זאת, כי חשבתי שהם לא יענו. אז כשג'ניס בא לדבר איתי זו הייתה הפתעה טובה מאוד."
"עיסאם היה כל כך שמח שאנשים עדיין התעניינו במוזיקה שלו", אומר שטירץ. "חשוב מכך, הוא היה פתוח להחיות את זה, וזה מה שאנחנו עושים." חג'אלי גם כן, בהתאם לכל ההוצעות של חביבי פאנק, יהפוך 50 אחוז מהרווח של האלבום - ככל הנראה את הסכום הכספי הראשון שהוא עשה אי פעם מחצי מאה לייצור מוזיקה.
הרבה יותר חשוב מזה, חג'אלי יכול סוף סוף להפיץ את עבודתו כראוי ברחבי העולם, לקהל חדש לגמרי שתהיה פתוחה למוזיקה שלו ולסיפור שלו. "אני יכול להקשיב לעצמי אחרי 40 שנה ועדיין לאהוב את זה - אני אוהב את האלבום. זה היה כל כך אוונגרדי; 1977 היה מוקדם מדי לזה. " יכול להיות שהוא פשוט צודק.
סיפור זה מופיע בגיליון 5 של התרבות Tripmagazine: גיליון החגיגה.
