משחר הזמן אנשים הכינו משקה מעלים ופרחים של צמח לענה. קוראים לזה אבסינת ותכונותיו ההזויות שלחו את הצייר הצרפתי ואן גוך. עכשיו תוכלו לנסוע במסלול דרך האלפים הצרפתיים והשוויצרים בעקבות כל המקומות שבהם הופק האבסינת ואז נאסר עליהם.
אנשים שותים אבסונט במשך מאות שנים
לצמח לענה יש טעם מר מאוד ולכן יש לערבב עם דברים אחרים כדי שיהיה יותר טעים אך היוונים הקדמונים השתמשו בו כדי להילחם במלריה והרומאים נהגו לערבב אותו עם אניס ביין כדי לקדם עיכול ולהיפטר מהבטן באגים. האגדה מספרת שזה נקרא "Artemisia Absinthium" מכיוון שאלת ארטמיס הכירה את הנשים המוגנות על ידי הצמח, אשר עברו את זה במהלך גיל ההתבגרות ואת גיל המעבר כדי להקל על הכאבים והכאבים שלהם. יש מגילת פפירוס מצרית משנת 1600 לפני הספירה שמדברת על תכונותיו הרפואיות כגורם ממריץ, להיפטר מהמחלות ועל תכונותיו האנטיספטיות.
צמח לענה גדל בגובה רב כמו בהרי ג'ורה
האבסינת חזק להפליא
אבסינת מסווג לעתים קרובות כלייקר חזק מאוד אם כי מבחינה טכנית זה רוח מכיוון שבדרך כלל לא מוסיפים סוכר במהלך הייצור. זה חזק להפליא, לעיתים קרובות כמו הוכחה של 70%. בכדי לשים את זה בפרספקטיבה, היין הממוצע הוא סביב 11% ובירה סביב 4.5%.
לענה צומחת היטב בהרי ג'ורה
לענה הוא צמח מאוד קשוח הגדל באירופה באזורים בגובה רב. הצמח גדל במיוחד בגבול פרנקו-שוויץ, בהרי ג'ורה. בסוף המאה ה -18 בעמק נהר בשם Vals-de-Travers בצד השוויצרי, אנשים החלו לערבב לענה עם שומר ולימון כדי לייצר משקה. בשנת 1830 הועברה הייצור מעבר לגבול לפונטארליאר בצרפת כדי להפחית את מיסי היבוא.
האבסינת מעורבב עם דברים אחרים מלבד לענה כדי להפוך אותו לחך יותר
הכוחות הצרפתים הפכו את Absintthe פופולרי בשנות ה- 1800
בהתחלה זה לא היה פופולרי, אך כשחיילים קולוניאלים צרפתים חזרו כמנצחים מעבר לים הם נחשבו כגיבורים ואנשים רצו להעתיק כל מה שהם עשו. הם שתו אבסינת כדי להפחית מחלות בים ולטיהור המים. כשהכניסו את המשקה לברים ובתי הקפה של פריז, אנשים הלכו בעקבותיהם והזמינו את אותו הדבר.
בשנת 1900 הגיע "מגמת האבסינדיזם" למגיפה
עד שנת 1900 כולם שתו את זה למען אפרטיף. העיירה פונטרליאר ייצרה 15 מיליון ליטרים של החומר, שמחציתם הגיעו ממפעל פרנוד. אבסינת נודע בכינוי "פיה ירוקה" בגלל תכונותיה הזויות ואמנים מצאו השראה דרך המשקה. אולם עד מלחמת העולם הראשונה הייתה תנועה להיפטר מצרפת מ"אבסינתיות "בגלל עדויות רפואיות חדשות על הנזק הנפשי שהיא יכולה לגרום (ואן גוך כרת את האוזן שלו במפורסם) ובגלל שדולת היין גדלה בשלטון ובטמפרטורה גם ליגה. בשנת 1915, הממשלה הצרפתית התכווצה על המשקה ואוסרת עליו ברחבי הארץ. השוויצרי כבר אסר זאת חמש שנים קודם לכן.
דיוקן עצמי של וינסנט ואן גוך שהטריף את עצמו על האבסינת © KUUNSTKUULTUR / Flickr
Absintthe שתייה הלך מחתרת
אבסינת מעולם לא יצאה מהאופנה למעריצים קשים. Vals-de-Travers המשיכו לעשות אבסינת בלתי חוקית - או "חלב פרה" - שנמכרה תחת דלפקים ובברים בחדר האחורי באזור. הצרפתים המציאו במקום זאת את פסטיס כדי להחליף את האבסינת.
אבסינת עושה קאמבק במאה ה -21
בסוף המאה איש לא היה מוטרד מההשפעה שעלולה להיות "הפיה הירוקה" על החברה המודרנית. אך חשוב מכך, מדינות אחרות באירופה לא אסרו זאת ואנשים עדיין יכלו להשיג יבוא פחות יקר ממקומות אחרים. חברה בריטית הבינה כי האבסינת מעולם לא נאסרה בבריטניה והחלה לייבא אותה בזול מצ'כיה, מה שאומר שהשוויצרים והצרפתים החמיצו. בשנת 2005 ובשנת 2013 האבסינת שוב הפכה לחוקית בשוויץ ובצרפת. באותה עת המוניטין של המשקה עשה היסטוריה - מוזיאונים שחגגו את המוניטין התרבותי המייגע שלו צצו בפונטארליאר ובמוטירס.
אבסינת ירד למחתרת תקופה מסוימת לפני שחוקק בתחילת המאה הזו
