בוליביאנים אוהבים מסיבה טובה, אך למרבה הצער אנשים רבים לוקחים את אורח החיים המסיבות רחוק מדי ומסיימים כאלכוהוליסטים חסרי בית. מגרדים יחד את המטבעות האחרונים שהם יכולים למצוא במסע בלתי נגמר לקנות משקאות קלים יותר, חלק מהשיכורים החסרי כל אלה מוצאים עצמם בסופו של דבר בודקים בית מלון שממנו הם לעולם לא יחזרו - בית הקברות לפילים.
בתי עלמין לפילים הם סוג של בית / בר חשאי שבו אלכוהוליסטים הולכים לשתות את עצמם למוות כשהם ויתרו על החיים. בורות הייאוש האומללים האלה הם האנטונים של הזוהר. רובם מציעים לא יותר מחדר לא מואר ומעוטר עם ריצוף מלט קר, קירות לבנים חשופים ומזרן ישן מרופט, כדי שהעליבים יוכלו לשכב עליו כאשר הם עוברים אט אט.
הומלס © Ben_Kerckx / pixabay
ברור שלא חוקי, בתי קברות פילים סוחרים לחלוטין מתחת לאדמה. יש בוליביאנים שעדיין מבטלים אותם כאגדה אורבנית - אולי לא מוכנים לקבל את העובדה שמקומות מקאבריים כאלה קיימים בחברה התרבותית. אולם דו"ח מטלמונדו מ -2014 העמיד את כל הספקות עם קטעים מזעזעים שחושפים את פעולתם הפנימית, ועם ראיונות מאותם אומללים מספיק שרצו לבקר. בדו"ח נאמר כי אלכוהוליסטים מבקשים מהבעלים לנעול אותם בפנים עד שהם נפטרו. מי שמשנה את דעתו יכול לצלצל בפעמון ולעזוב, רק בסופו של דבר לישון ברחובות הבטון הקשים ממש בחוץ. המשטרה טוענת שהם עושים כל שביכולתם כדי לעצור את התפשטות בתי הקברות בפילים ולעתים קרובות מבצעים פשיטות לכיבוי אלה שהם מוצאים.
סיפור קצר שכותרתו Los Cementerios de Elefantes (בתי הקברות לפילים) מאת ויקטור הוגו ויסקררה מתאר את המתרחש בפרטיו האיומים. הסיפור מבוסס על התנסותו האישית שלו בחקר תופעה זו. הוא מסביר כיצד לקוחות לרוב רועדים כל כך מרוב עשרות שנים של שימוש לרעה באלכוהול, עד שהם לא מסוגלים לשתות מכוסות או בקבוקים. במקום מוצע דלי מלא באלכוהול טהור, יחד עם מטבל גדול כדי לזרוק אותו היישר אל הפה. חלק מהמקומות מתפקדים כברים עם בית קברות מאחור, ואילו אחרים הם מלונות התאבדות ייעודיים. כאן לקוחות יכולים לבחור חדר פרטי, או שהם יכולים לבחור חלל משותף בו ימי הסיום שלהם הופכים לאירוע משותף.
בית הקברות לפילים אף כוסה בסרט. תמונת קולנוע מאת טונצ'י אנטזנה מ -2009 זכתה לשבחים רבים בזכות הקולנוע הגרגרני והביצועים המצוינים שלה מהגיבור, כריסטיאן קסטילו. הסרט מגולל את סיפורו של גבר בן 33, שהיה מכור לאלכוהול מגיל 14, מחליט להתאבד בבית העלמין לפילים. במהלך שבוע הוא מהרהר בחייו האומללים שמעוררים אותו להמשיך ולהשתות עוד יותר עד שתגיע סוף סוף. אבל מת מהרעלת אלכוהול לא קורה במהירות אצל אלכוהוליסט מוקשה. גופם כל כך רגיל בבלימת משקאות חריפים, עד כי דרושה בולמוס רציני בכדי לכבות את האיברים החיוניים. סרט זה הפך לקלאסיקה בוליביאנית שמכניסה תשומת לב משמעותית למציאות המחתרתית המחרידה הזו.
