קשה להאמין שאדם אחד יכול לזכות בפרס גראמי עבור ג'אז וגם להקלטות קלאסיות באותה השנה. לעומת זאת, המוזיקאי מבוסס ניו יורק ווינטון מרסאליס, הפך לאדם הראשון שאי פעם עשה זאת בשנת 1983. בנוסף לכל אלה, מרסאליס הפך למוזיקאי הג'אז הראשון שאי פעם זכה בפרס פוליצר למוזיקה לדם בשדות בשנת 1997. אנו מגלים עוד אודות המוזיקאי הרב מוכשר הזה.
ווינטון מרסאליס, ילידת ניו אורלינס, הציגה כישרון מוזיקלי יוצא דופן מגיל צעיר מאוד. הוא גדל במשפחה מוזיקלית - אביו היה מוזיקאי ואחיו הגדול ברנפורד היה גם מוזיקאי ג'אז. הוא קיבל את החצוצרה הראשונה בגיל שש והוא פרח כמוזיקאי פורה מאז. בגיל שמונה היה מרסאליס עמוד התווך בלהקה כנסייתית מקומית ועד גיל 14 החל לשחק עם הפילהרמונית של ניו אורלינס. לאורך כל בית הספר התיכון המשיך המוסיקה למלא תפקיד מכריע בחייו של מרסאליס ובגיל 17 הוא הפך למוזיקאי הצעיר ביותר שאי פעם התקבל למרכז המוזיקה של ברנג'ר של טנגלווד בלנוקס, מסצ'וסטס.
אחרי התוכנית "טנגלווד" עברה מעבר לעיר ניו יורק, שם למד מרסאליס בבית הספר המפורסם של ג'וליארד והצטרף למתופף המאסטר ארט בלייק ולהקתו, "ג'אז מסנג'רס". בשנים שלאחר מכן שיחק מרסאליס באגדות ג'אז רבות ובני דור מוכשרים. בשנת 1981 הוא הרכיב את הלהקה שלו איתה ביצע מעל 120 הופעות בכל שנה במשך 15 שנים ברציפות. בשנת 1982 הוציא את אלבום האולפן הראשון שלו תחת קולומביה רקורדס. תקליט הג'אז שכותרתו העצמית זכה לביקורות נלהבות ומרסליס המשיך לזכות בפרסי גראמי מרובים. כיום הוא ידוע היטב בזכות עבודותיו הן בז'אז והן בז'אנרים הקלאסיים.
מרסאליס מחבק ומקדם באופן פעיל את הדור המבוגר של מוזיקאי הג'אז הנעלמים מזה שנים. הוא גם היווה השראה ומשך דור חדש של כישרונות ג'אז צעירים ויפה להצטרף לסצנת המוזיקה. בשנת 1987 ייסד מרסאליס את "ג'אז במרכז לינקולן", סדרה שהתפתחה כדי להרחיב את חשיפתם של אנשים למוזיקת ג'אז. תפקידו בסדרה גדל מדי שנה, כאשר בסופו של דבר מרסאליס הוביל את הלהקה הגדולה בת 15 החלקים של התוכנית בהופעתם הסופית. מרסליס גם מלחין מוזיקה משלו, כותב קטעים קצרים ומורחבים המשקפים את העניין שלו בסגנונות הג'אז המוקדמים. תשוקתו של מרסליס לבאך, בטהובן, מוצרט ואחרים הניע אותו להמשיך בקריירה בעולם הקלאסי. הוא הקליט אלבומים קלאסיים רבים וניגן עם כמה מהתזמורות הגדולות בעולם. בשנת 1995 הוא חיבר את עבודתו העיקרית הראשונה: רביעיית מיתרים שכונתה "כדורי האוקטורון" שהקימה אותו כמלחין קלאסי. יצירות מאוחרות יותר כללו את היצירה הגדולה בקנה מידה Blood on the Fields, שזכתה במרסאליס בפרס פוליצר לשנת 1997.
מרסאליס הפיק עד כה מעל 70 תקליטים שמכרו למעלה משבעה מיליון עותקים ברחבי העולם, כולל שלושה רשומות זהב. בהקלטותיו שילב מרסאליס דגש כבד על בלוז וגישה מכילה לכל סוגי הג'אז, מניו אורלינס ועד מודרני. הוא משתמש בהתמדה בנדנדה כקצב הראשוני, מחבק את השיר הפופולרי האמריקני יחד עם אלתור אינדיבידואלי וקולקטיבי. בעוד שהוא גורם לזה להיראות ללא מאמץ, הסגנון הווירטואוזי שלו קורא למגוון אנציקלופדי של טכניקות חצוצרה.
אי אפשר להתעלם מעוצמת העבודה שהעניקה מרסאליס לקידום הג'אז והתרבות האמריקאית ברחבי העולם. הוא הקדיש את חייו להרמת אנשים ברוח השוויונית של הג'אז וממשיך לעשות זאת גם היום.
אולם הישגיו בצד, כביכול, אופיו הוא זה שמשאיר את ההשפעה הגדולה ביותר על האנשים שהוא פוגש. רק על ידי האזנה למרסליס שמשחק יום הולדת שמח במהלך אחת משיעורי האמן שלו, אפשר לראות את הכישרון והחום יוצא הדופן שהוא מקרין למעריציו. ווינטון מרסאליס תרם את זמנו ואת כישרונו ללא אנוכ לארגונים ללא מטרות רווח ברחבי אמריקה, וגייס כסף כדי לענות על הצרכים הרבים בחברה.
המחויבות של מרסליס לשיפור החיים עבור כל האנשים היא המתארת את מיטב אופיו ואנושיותו. מעבר רק לפרסי הגראמי הרבים שלו ופוליצר הנחשק שלו, מרסאליס זכה להבחנות רבות נוספות בזכות המוזיקליות וההגעה לקהילה שלו. הוא מקבל מספר תארים של כבוד ואת המדליה הלאומית לאמנויות.
ווינטון מרסאליס תואר כמוזיקאי הג'אז המצטיין והחצוצרן בדורו, שנאחד כאחד החצוצרנים המובילים בעולם, כמנהיג הלהקה הגדולה במסורתו של הדוכס אלינגטון, כמלחין מבריק, כסגן מסור של אמנויות וכמחנך בלתי נלאה ומעורר השראה.
מאת קארין דה ג'ורג'י
