חואן תומס אבילה לורל על איך מצוקתם של המהגרים האפריקאים עוררה השראה ברומן החדש שלו

לסופר הגינאי המשווני שנכלל באנתולוגיה הגלובלית שלנו הצטרף מתרגם שלו לדון בהתפתחות ובסנטימנט העומד מאחורי משכון גורוגו.

המושבה הספרדית לשעבר בגינאה המשוונית היא מדינה של ממוזרים. כמושבה ספרדית לשעבר, זהו אחד משני אזורים אפריקאים שבהם ספרדית היא השפה הרשמית (השנייה היא הרפובליקה הסווארהית המחלוקת של סהרה המערבית). עיר הבירה של מלאבו ממוקמת על שטח אי רחוק מצפון למקבילה היבשתית שלה, שם שבט ילידי המכונה הבובי מחפש עצמאות משל עצמם. למרות היותה אחת המדינות הקטנות ביבשת אפריקה (שווה בערך לאזור שלוש המדינות של מסצ'וסטס, קונטיקט ורוד איילנד), האומה היא בין המדינות העשירות ביותר באפריקה שמדרום לסהרה, בחלקה הגדול בזכות שגשוגה. תעשיית השמן. התשתית הענייה בגינאה המשוונית, עם זאת, אינה כה נדירה, וגם לא העובדה שהיא נשלטת על ידי הנשיא הדפוטי, במקרה זה תאודורו אוביאנג נגומה מבסוגו, במשך כמעט 40 שנה. באופן לא מפתיע, "אוביאנג", כפי שהוא מכונה, מדורג בעקביות כאחד מראשי המדינה העשירים באפריקה, עושר שרובם טוענים שייך לאוכלוסייה.

בין מבקריו הבולטים של אוביאנג הוא הסופר והפעילה הגינאית המשוונית המשוונית חואן תומאס אבילה לורל, שנעצר מספר פעמים במחאה על ממשלת אוביאנג. לאחר המעשה המתריס ביותר שלו, שביתת רעב בת שבוע בבירה, הוא נכנס לגלות שהוטלה על עצמה בספרד. בעבודות רבות בודק לורל את הפנייה המהירה של המדינה מעצמאות לדיקטטורה, את מצוקתם של חבריו לארצו, את בריחתם של אפריקאים המחפשים חיים טובים יותר. בגלל מאמצי המתרגם שלו יתרו סוטר ושל המו"ל והסיפורים האחרים שלו, לורל לא רק הפך להיות הסופר העיקרי העכשווי הראשון שהגיח מגינאה המשוונית, הוא גם בין הלוהטים ביותר באפריקה. הרומן החדש ביותר שלו בתרגום, "משכון גורוגו", מתרכז בקבוצת מהגרים שנדפסו על הר המשקיף על המובלעת הספרדית של מלילה, בקצה מרוקו, המחליפים תהליכים וחשדות ומתכננים לחצות את הים התיכון. הפרק הראשון הוצג כבחירה הגינאית המשוונית עבור האנתולוגיה הגלובלית שלנו.

לורל וסוארט היו חביבים מספיק כדי לענות על שאלות על הספר, הרגש שעומד מאחורי כתיבתו ותרגומיו ועל מצוקתם האמיתית מאוד של מהגרים אפריקאים.

עטיפה באדיבות סיפורים אחרים

הרומן החדש שלך, משכון הגורוגו, מתייחס לקבוצת מהגרים שנמצאים על הר מרוקאי המחליפים סיפורי עברם, משחקים כדורגל ומקווים לפלס את דרכם לאירופה תוך שהם עושים כמיטב יכולתם לחיות יחד אזרחי. המו"ל שלך טוען שהספר הזה נוצר בהשראת חשבונות ממקור ראשון, ואני תוהה אם אתה יכול לדבר קצת על איך הגעת לכתוב את הרומן הספציפי הזה?

חואן תומאס אבילה לורל: הייתה תקופה בה סיפורים על תקיפות מאסיביות בגדר הופיעו כמעט מדי יום. התרגשתי באופן אישי מסרט דוקומנטרי בו אלו במלילה, שכבר קפצו ובילו זמן במרכזי הקבלה, הראו את תמיכתם גם במי שרוצה לבוא. כשהם קרובים לגדר, הם התבוננו בהם מנסים להתחמק ממכות השוטרים ונכנסים לאדמת ספרד, ובמילוי רגש היו צועקים בוסה, בוסה, בוסה!, כאילו אומרים שאחיהם הצליחו לעבור, ב אחרון. אבל האמת היא שבעוד שהתעניינתי בסיפורי המהגרים האלה, כבר התחלתי את הרומן, ורק נכנסתי לרשת להשיג פרטים גיאוגרפיים של הר גורוגו. לא רציתי, למשל, לדבר על חתולי בר אם באמת לא היו חיים שם חיות כאלה. כלומר, כתבתי את הרומן מכיוון שהרגשתי לגורלם של מי שאיבדו את דרכם וחיו בתלאות שנחנו בהר המיוער הזה.

למרות שהכבישים האפריקאים מלאים באנשים שיכולים להציע עדות משלהם לסאגה המתמשכת הזו, למעשה כל סופר מסוגל לכתוב על חייהם של אנשים כמו אלה החיים בהר גורוגו. ביוני האחרון, באירוע תרבותי בברצלונה, פגשתי סופר סופר קמרוני בשם רולנד פוסו שנשאר על ההר מספר חודשים ושכתב ספר על עלייתו לרגל. בשלב מסוים הוא דיבר על אירוע משונה של האופן בו הוא וחבריו גילו נשים הרות המתגוררות במערות גורוגו. קראתי את הספר מכיוון שהשיחות שלנו עמדו על משבר הפליטים ובנוסף, היינו צריכים לצפות במחזה שכותרתו מלך גורוגו. מה שהיה מוזר הוא שלמרות שגיבשתי את ספרי לפני שדיברתי עם הקמרוני הזה, כתבתי למעשה על דיירי מערות דומות, והכי חשוב על אישה שילדה ילד כשהיא מתגוררת שם, וסיפורה של הספר במובנים רבים נקרא על שמו. יתרה מזאת, בסיפור שלי ישנם אפילו קמרונים, שזה מוזר כיוון שבעצם חשבתי שהסיכוי של קמרונים להיות בהר לא סביר, מכיוון שקמרון נמצאת באמצע היבשת. מה שאני אומר זה שדיברתי עם אנשים שייתכן שחוו את הסיפור ממקור ראשון, או שאיכשהו הפנימו אותו.

גורוגו מבוסס על ההר Gourougou ההר, שניתן לראות בבירור מהמובלעת הספרדית מליליה. האם אתה יכול לדבר מעט על הגבול המוזר הזה בין מרוקו לספרד?

JTÁL: הר גורוגו לא היה חדשות אם זה לא בגלל העובדה שמלילה מעוטרת עליו. ההר נמצא בשטח מרוקאי, מוקף בכפרים ועיירות, ובתחתיתו מלילה, שטופת הים הים התיכון. אין שום סיבה גאוגרפית לדבר על גבולות, בהתחשב בעובדה שעיר אוטונומית זו מהווה מה שמכונה מובלעת, מלבד העובדה שחלקה הצפוני נעצר בים. מבחינה הגיונית אי אפשר יהיה לשלול את המקומיים את זכותם הטבעית לגשת לחוף, אך מאז שנושא המהגרים שמדרום לסהרה הפך לנושא החם, המובלעת נקטה צעדים להקשות מאוד על כניסה לשטח ספרד, וכל מה שמשתמע מכך. אז כדי למנוע את כניסתם של מרוקאים ודרום-סהרים, הם ביצרו את המקום ככל שיכלו, אבל כפי שאומר האמרה הספרדית הישנה, ​​אי אפשר לגדר הר.

מלילה עם הר גורוגו ברקע, באדיבות מפות גוגל

כמה רצופות הגבולות האלה?

ג'טאל: הם לא צריכים להיות שקועים בהתחשב בכך שאין צורך גיאוגרפי בהם, אך ברור שאירופה הולכת ככל האפשר בכדי להכיל את תושבים סהריים, כך שהעיר מלילה לא היססה להקים גדרות תיל.

מה עם מהגרים שכן עוברים את הגדרות? האם הם נפגשים עם אירוח כלשהו?

ג'טלא: אני לא חושב כך. המספר העצום של המהגרים הזקוקים לאירוח במובלעות אלה הופך את קבלת הפנים למשימה בלתי אפשרית כמעט. מרוקאים עצמם נודדים לספרד בחיפוש אחר הזדמנויות טובות יותר, כך שלא רק שהמובלעות הללו אינן מסבירות פנים, אין להן אפילו מטרה זו.

רבים מהסיפורים המהגרים הללו מספרים קושרים הומור עם עצב (או להיפך). כשחקרתם אחר ספר זה, כמה הייתם מעורבים בחיי האנשים והוא פעיל בסיוע לקהילות נודדות מסוג זה.

ג'טאל: כתבתי תחילה את הספר הזה מתוך מחשבה שכל רווח שנוצר ממכירותיו יועיל לעזרתם של אפריקאים אלה. כתבתי לחוסה פאלזון, מנהל הארגון הלא-ממשלתי פרודין, שמוקדש להעלאת המודעות ולסיוע לפליטים אפריקאים. פלזון הוא גם צלם יומנים ידוע, שזכה לאחרונה בזכות צילום תצלום של מסלול גולף ברקע גדר גדולה שעליה מונחים קומץ מהגרים. כתבתי גם לאישיות טלוויזיונית ידועה, ג'ורדי אבול, אותה אני רומזת ברומן. הוא מגיש חדשות טלוויזיוני ספרדי והוא ביקר ביער בגורוגו. פרסמתי את ההודעות האלה בפייסבוק, שם הם תפסו את תשומת ליבו של פאלזון. ניהלנו דיאלוג קצר, אבל זה לא היה פורה כמו קיוויתי ובסוף הפסקתי לרדוף אחריו.

מה קורה לרוב המהגרים בהר גורוגו? כמה מגיעים לאירופה? כמה צריך לחזור אחורה?

ג'טלא: בספרד קיימת מסורת ארוכה של גירוש שאנשים רבים אינם מודעים לה. חלק מאלה שמתייצבים לפני גירושם לאחור, וכידוע מהגרים רבים אינם נושאים שום תיעוד. זה מתקבל על הדעת כי המהגרים הללו הועברו בסירה לארץ ההפקר, כמו המדבר. כעת הגירושים נעשים במטוס. באשר לאפריקאים שכן קופצים את הגדר, הם מוחזקים במרכז Centro de internamiento de extranjeros [מרכז מעצר זר], שהוא כמו כלא. אם מרכז מלילה מלא, כמו שהוא בדרך כלל, העצורים הללו מועברים לאיזה מחוזות אחדות המאכלסים מרכזים דומים ביבשת. מעטים מהמהגרים הללו הופכים אותו למקלט לפליטים, השונים בהרבה מ- CIES. אני הייתי באחד המרכזים האלה, שם סדר היום הוא לרווחתם ושילובם של המהגרים האלה. אפריקאים רבים פשוט לא נותנים דין וחשבון, גרים ברחובות, אוספים גרוטאות מתכת למכירה או עובדים בשדות יבולים בתנאים קשים. אך עד שהם מגיעים ליעדים הסופיים הללו, הם היו באים במגע עם רשת סוחרי אנוש שמעבירה אותם ברפסודות מחוף אחד, ובתקווה לשני, כל עוד הסירה לא מציקה ומטביעה את כולם. החדשות הטובות הן שיש יותר מהגרים שרוצים לעבור ממה שהרשויות יכולות לעקוב אחריהם.

מהגרים נכנסים למגרש גולף מלילה © חוסה פאלזון

ככותב פעיל פוליטית, עשית במפורסם כותרות בגינאה המשוונית כשיצאת לשביתת רעב נגד הממשלה. לאחר מכן עזבת לצמיתות את המדינה להתגורר בספרד. מאז שחזרת לגולה, כיצד השתנו דאגות הכתיבה שלך?

ג'טאל: התייחסתי לסוגיות אחרות מאז השביתה שלי, נושאים שלא היו קשורים למצב בגינאה המשוונית. אבל זה המקום בו הכתיבה שלי בדרך כלל מכבידה, מכיוון שאני מאמין שהדיקטטורה שאנו גינאים המשווניים עומדים בזה היא מה שהכי מעצב את חיי. במילים אחרות, מעולם לא הפסקתי לחשוב ולדאוג לגבי זה.

יתרו, איך הגעת לגלות ולתרגם את היצירה של לורל?

יתרו סוטר: כשאתה מתחיל כמתרגם אתה צריך לחפש הזדמנויות בהן אחרים כבר לא התבססו. גיליתי אילו מדינות דוברות ספרדית מעולם לא הציגו מילים ללא גבולות והפכו את העסק שלי לנסות ולמלא כמה פערים. גינאה המשוונית הייתה אחת מהן ואחרי קצת מחקר נתקלתי בבלוג של חואן תומאס. אהבתי את הכתיבה שלו ואהבתי את הגישה שלו, אז יצרתי קשר והוא שלח לי את הרומן שלו, בלילה The Burn Burns, אותו אז העמדתי בקבוצת קריאה And Stories And Stories.

מהם כמה מהניואנסים בספרדית הגינאית המשוונית או בכתיבתו של חואן המציגים אתגרים מיוחדים בתרגום?

JS: אם לדבר באופן ספציפי על התחייבות גורוגו, הדמויות אינן מגינאה המשוונית, ואכן הן לא אמורות להיות משום מקום: הן מסתירות את הלאומיות שלהן כדי להקשות על גירושן הביתה. אבל כל מי שנמצא על ההר נוטה לדעת מאיפה כל אחד אחר ממילא בגלל מבטאים, מכס וכו '

.

הסיפור סובב סביב קבוצה דוברת אנגלית, שאין לה שום משמעות גדולה מבחינה לשונית במקור, אך ברגע שמשנים את הקולות שלהם לאנגלית הם צריכים להישמע באופן אותנטי כמו אפריקאים שמדברים אנגלית, והם צריכים להיות בעלי קולות מובחנים. מספיק כדי להציע שהם ממגוון של מדינות שונות.

והאם אתה רואה שתרגום עבודתו, כמו משכון גורוגו, הוא מעשה פוליטי?

JS: כן. כדי לחזור לאופן שבו נתקלתי לראשונה בעבודתו של חואן טומאס, ובאמת כיצד התמקדתי במקצת בתרגומים אפריקאים (מפורטוגזית וספרדית), זה היה תחילה אופורטוניזם, מחפש עבודה במקום שלא היו אחרים. אבל זה הפך להתלהבות, כי מה שבסופו של דבר קראתי היה כל כך רענן ומעניין יותר, ואז זה הפך למעין אקטיביזם, מכיוון שדרוש מאמץ רב כדי לגרום לבעלי אתרים להתעניין בסופרים לא מוכרים ממקומות לא אופנתיים. אני צריך להוסיף, אם כי למותר לציין, כי ספרות מתרבויות שונות הזמינות לקריאה באנגלית מועילה לכל הנוגעים בדבר.

על מה שניכם עובדים עכשיו?

JTÁL: אני תמיד עסוק בפרויקטים יצירתיים, מכיוון שלמרות שיש לי לא מעט ספרים שפורסמו, יש לי גם כמה כתבי יד שלא פורסמו, ולכן תמיד יש לעשות כדי לנסות לשפר אותם.

JS: בדיוק סיימתי לערוך אוסף עלילתי נרטיבי בשם פליטים ברחבי העולם, אבל אני אחרת "בין פרוייקטים", כלומר מחכה ומקווה שהמפרסמים ינשכו.