נזיר הונגרי שהקדיש את חייו לאלוהים בגיל 16, פלאסיד אולופסון עמד בפני מספר ניסויים ואתגרים לאורך חייו הארוכים אשר יספיקו כדי לשבור אפילו את החזקים שבאנשים. הוא שרד 10 שנים בגולאג סובייטי על פשעים שלא ביצע ויצא כשהאופטימיות והחיוביות שלו עדיין שלמות. למידע נוסף על נזיר הגולאג - וציטוטים מעוררי השראה אותם ניתן ליישם בכל סיטואציה קשה.
נולד בהונגריה בדצמבר 1916 כקרולי אולופסון, בגיל 16 הצטרף למסדר הנזירים הבנדיקטיני והפך להיות אולפסון סתמי. האב פלסיד היה מבלה את השנים הבאות בלימוד והקדיש עצמו לחיי נזירים, עד בוא מלחמת העולם השנייה.
במהלך המלחמה הוא שימש זמן ככומר צבאי בבית חולים בעיר קומארום שבגבול סלובקיה, לפני שהלך לבודפשט בשנת 1945 כדי לעבוד כממונה סדר על בית ספר תיכון בבירה. בתקופתו בקומרום, דיבר האב פלסיד נגד אנשי הטיפול הקשים על ידי קצינים, שבגינם הורד. גישה נמרצת זו נמשכה לאחר המלחמה שהציתה את חזרתו בבקשה לארכאבי של פנונהלמה. כאן, בשנת 1946, הוא נעצר על ידי המשטרה החשאית ההונגרית (ה- AVH).
Olofsson Placid © תומאס ת'אלר / Wikimedia Commons
בחקירה עזה ניסה הרשות הפלסטינית לגרום לאב פלסיד להודות במספר פשעים. למרות חוסר ההצלחה המוחלט שלהם, האב פלסיד נידון לעשר שנים בגולאג זמן לא רב אחר כך. אז התחיל עשור של טיפול קשה, תנאים ירודים ובידוד - מספיק כדי להפוך את כל מי למשוגע.
בנסיבות אלה ניתן בקלות לסלוח על כך שאיבד כל רוח חיובית שברשותם. לא האב משובץ. הוא עשה את זמנו במחנה, ויצא מהקצה האחר באופטימיות, כוח ותקווה. הוא התפרסם במספר ציטוטים מעוררי השראה ששניהם סייעו לו לעבור את זמנו במחנה, ואיפשרו לו להרהר בזה אחר כך.
הוא הלך לעולמו ב- 15 בינואר 2017 בגיל 100 אך רוחו ממשיכה בפניני החוכמה והתקווה האלה:
נרות / פיקסאביי
"בואו לא נמחיז את הסבל, שכן זה רק יחליש אותנו."
"חפש תמיד את השמחות הקטנות בחיים."
"אל תחשוב שאתה שונה מאחרים, אבל במצבים מסוימים תראה שזה המצב."
"נאחוז באלוהים, כי בעזרתו אנו יכולים לשרוד כל גיהינום ארצי."
החיים בגולאג היו קשים. כדי לעבור את זה, האב פלסיד וחבריו האסירים חייו על פי ארבעת הכללים הללו בכדי לגרום להם להרגיש תקווה ולמנוע מהם להתעכב יותר מדי על סבלם. הכלל השלישי התייחס לשוביהם, שהתנהגו כאילו היו עדיפים בהרבה על העצורים בגולאגים. כדי להילחם בזה, האסירים חיו לפי העיקרון שהם למעשה מעל שוביהם, ועבדו כדי להראות שהם שונים מהם.
"זה היה הרגע בו הבנתי שלא משנה שנידון על פי סעיף 58, נקודה 2, 8 ו -11 לחוק העונשין הסובייטי, אלא שאלוהים שלח אותי לכאן ויש לי שליחות, קריאה."
נאמן לאופיו החיובי, אבא פלאסיד שר לעתים קרובות כשהיה במחנות. אסיר עמית, לאחר ששמע זאת, אמר לו כי שירתו עוררה בו תקווה, וגרמה לאב פלסיד לממש את קריאתו האמיתית עלי אדמות - לעזור לאחרים.
"אני מודע לעובדה שאני אדם פשוט בעל יכולות ממוצעות, אין לי כישורים גופניים או נפשיים מיוחדים. אבל החיים תמיד דרשו ממני יותר ממה שהייתי מסוגלת; אלוהים תמיד עמד לידי, ולא פעם עזר לי בדרכים פלאיות. "
בהתחשב בחייו, שוב הראה פלאסיד אולופסון את יכולתו לראות תמיד את הטוב בכל מצב; לאחוז באמונתו; ולרדוף אחרי הרשעותיו.
"זכרו זאת: לאלוהים יש חוש הומור טוב! ברית המועצות ניסתה הכל להרוס אותי במשך 10 שנים. אבל אני עדיין כאן, ואיפה ברית המועצות? "
בדבריו לאחר מאסרו בגולאג, האב פלאסיד הוכיח שלא רק לאלוהים היה חוש הומור, אלא גם ביכולתו לנקוט בנקודת מבט זו!
